הסיבה להכרזה על רציחתו של החטוף ליאור רודאיף: סרטון שהתקבל בסופ"ש

חבר הוועדה לבחינת מצב החטופים, פרופ' עופר מרין, גילה בראיון לכאן ב': "אנחנו מקבלים חומרים חדשים כל הזמן"

"הממשלה אחראית לחיי החטופים": כ-150 מפגינים מחו בירושלים // צילום: יוני ריקנר

מנהל בית החולים שערי צדק וחבר הוועדה לבחינת מצב החטופים, פרופ' עופר מרין, גילה הבוקר (רביעי) בראיון לתוכנית "קלמן ליברמן" בכאן ב' כי ההחלטה להודיע אמש על רציחתו של ליאור רודאיף מקיבוץ ניר יצחק הגיעה בעקבות סרטון חדש שהתקבל בסוף השבוע שעבר.

פרופ' מרין ציין כי "היו לא מעט חומרים מצולמים שהגיעו. זהו סרטון שלא היה קודם. אנשי חמאס עסקו מאוד בתיעוד - והצטלמו עם מצלמות גו פרו ומצלמות אחרות. יש מצלמות אבטחה בתוך עזה, וככל שצה"ל התקדם והגיע לחומרים מצולמים. הוועדה קבעה לצערי מוות של יותר מ-30 אנשים, כולם היו בין היתר גם הודות לחומרים חזותיים. אנחנו מקבלים חומרים חדשים כל הזמן".

נדב רודאיף (מימין) עם אביו ליאור, צילום: ללא

עוד הוסיף פרופ' מרין: "הוועדה הוקמה כשבוע אחרי תחילת המלחמה מתוך הבנה שאנחנו לא מקבלים שום מידע מחמאס, מי נחטף ובאיזה מצב הוא. קיבלנו דיווחים של אנשים וראינו צילומים במצלמות אבטחה ביישובים. חלק מהחטופים נגררו כגופות, וזה היה ברור בשלב מוקדם. לקח למדינה זמן להבין שמתוך 240 אנשים, חלק מהאנשים נחטפו כגופות ואינם בין החיים.

"אנחנו מחוייבים ברמה הערכית והנפשית לשתף את המשפחות בכל מידע שיש, וכשוועדה יושבת – זו ישיבה של שעות על חומרים. יושבים ומנתחים ועוברים שוב ושוב, אנחנו מעבירים את הממצאים ומנסים להיות חדים כי המטרה של הוועדה להתיר ספקות. ככל שאנחנו יכולים להגיע להחלטות חדות, אז אנחנו מעבירים".

"אף אחד מאלו שחזרו לא ראה אותו"

רודאיף היה מוכר בקיבוץ ניר יצחק כנהג אמבולנס באשכול. הוא נהג תמיד להתנדב ראשון ולסייע לכל מי שהיה במצוקה. תחביבו העיקרי היה רכיבת אופנועים, והוא העריץ את שלמה ארצי.

בשבעה באוקטובר הוא שמע יריות מחוץ לבית, יצא החוצה על מנת לסייע, נרצח וגופתו נחטפה. "אנחנו יודעים שאבא נפצע כי הוא הספיק לדווח לחבר'ה בקיבוץ", סיפרה בתו נעם כץ. "הקשר עימו נותק ברבע לתשע בבוקר, ומאז אנחנו לא יודעים עליו שום דבר".

נעם כץ, בתו של ליאור רודאיף, עם אחיה בר ובן, צילום: לירון מולדובן

"אף אחד מהחטופים שחזרו לא ראה אותו", סיפרהכץ ביום המאה מאז שנחטף. "לא דמיינתי שזה ייקח כל כך הרבה זמן, בשבת בלילה גילינו שלא מוצאים את אבא. אני זוכרת שבן הזוג שלי אמר לי – 'זה הולך להיות ארוך' ואמרתי 'ברור'. חשבתי שזה ייקח שבועיים-שלושה, לא דמיינו שנגיע למספר הזה של מאה ימים, בלי אות חיים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר