רבים שואלים: האם אפשר ונכון השנה לשמוח בפורים? האם השנה, כשתותחי המלחמה רועמים, כשיישובי הצפון והדרום עדיין מפונים, כשאחינו ואחיותינו בני ישראל מוחזקים בשבי ארגון המרצחים חמאס, כשחיילים מסרו את נפשם על הגנת המולדת, כשמאות אזרחים נרצחו - האם מתאים לשמוח או לחגוג אותו אחרת?
האמת, גם אני שואל את עצמי איך ייראה פורים שלי השנה. השאלות הללו מזמינות העמקת מבט בחג הפורים, ובשורשי השמחה שלו, שהם שורשי השמחה היהודית בכלל.
הבה ניזכר: מניין צומחת שמחת הפורים? עם ישראל היה תחת גזירת ההשמדה של המן האגגי, שרצה "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים", ואז הוא גילה את אחד מהסודות הגדולים של החיים היהודיים - סוד ההיפוך. הרע יכול להתהפך לטובה, מציאות שלילית יכולה פתאום לקבל תפנית חיובית: "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". היכולת להאמין בכוח ההתהפכות, באפשרות שמעבר למראה העיניים טמונות תקווה ואפשרות תיקון, היא יכולת יהודית מובהקת.
הורים שכולים יכולים לשמוח?
לפני כחמישה חודשים, ב־15 באוקטובר, נפל בננו, סרן אמתי גרנות, בקרב עם חיזבאללה בצפון. אמתי היה מאורס, בדרך לחתונה. האם הורים שכולים גם יכולים לשמוח? האם אלמנה או ארוסה של חייל שנהרג בקרב יכולה לשמוח? האם חיילים שראו מראות זוועה, שאיבדו את חבריהם, יכולים לשמוח? התשובה הראשונה שלי לעצמי ולאחרים: זה קשה נורא, אולי על-טבעי. אבל יהדות היא האמונה ביכולת לחיות מעל הטבע. אמתי וכל חבריו שנפלו ציוו לנו במותם את החיים - ולא חיי עצבות, אלא חיי שמחה, בניין, תיקון. משמעות מותם תהיה שלמה כשנאמין בחיים, כשנשמח בהם.
התשובה השנייה חוזרת למגילת אסתר. כשמרדכי מנסה לשכנע את אסתר לנצל את מעמדה הפוליטי וללכת אל המלך, הוא אומר לה: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". זו שאלה נצחית לכולם - למילואימניקים, להורים השכולים, למפונים ולבני משפחה של חטופים. האם העת הזו מזמינה אותך לגדול, לתת לקיום שלך עוצמה ומשמעות שלא יכולת לדמיין שתהיה לו?
אסתר נענית להזמנה, אבל באופן מפתיע היא לא פשוט עושה את מצוות מרדכי והולכת אל המלך - אלא מצווה את מרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי... ובכן אבוא אל המלך". אסתר מבינה משהו עמוק: שהמפתח לשינוי אף פעם לא מצוי רק בפוליטיקה, אלא קודם כל אצל העם. ותחילת השינוי - שכל העם יתאחד, ויזדהה עם הצרה ועם התפילה לישועה. ביחד.
אחים ואחיות יקרים! ראינו בשנה האחרונה שגם המן צודק, ואנחנו יכולים להיות מפורדים ומפורקים, אבל שגם אסתר צודקת, ואנחנו יכולים לפעול יחד, בחיבור לבבות עמוק, במלחמה ובחברה. כמו שהבינה אסתר, הכוח לתיקון מצוי בידי העם, וחג הפורים כולו הוא ביטוי של כוחו ושל רצונו של העם. אני מקבל כוח מהידיעה הזו, ובכל מקום שבו אני מצליח לעשות חיבורים ולאחד בין חלקי העם - אני מוצא תקווה וסיבה לשמוח.
בחודשים האחרונים אני פועל עם חברים וחברות רבים כדי לקדם את אמנת בראשית, שיסודה הוא באמונה בכוח ההיפוך לצמוח ממשבר ללידה, וביכולת של העם לחולל שינוי ולהיות ביחד - בצבא, בחברה ובהנהגה.
ישמע ה' תפילותינו לשחרר משביים את כל החטופים, לרפואת פצועי צה"ל ולשלום כל חיילינו, לניצחונם המכריע ולשוב תושבי הדרום והצפון לביתם. אז תהיה שמחתנו שלמה.
הכותב הוא אביו של סרן אמתי גרנות ז"ל, שנפל בקרב בצפון הארץ, ראש ישיבת "אורות שאול" בתל אביב ומיוזמי אמנת בראשית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו