פרידה משופט: "אמונתו החזקה בסובלנות ובהבנת האחר הנחתה אותו בתפקידו"

סלים ג'ובראן, שופט בית המשפט העליון והמשנה לנשיאת העליון לשעבר, הובא היום (ראשון) לקבורה בכנסייה המרונית בחיפה. בהלוויתו נכחו כאלף משתתפים, כולל צמרת המשפט בישראל, בעבר ובהווה.

ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט עוזי פוגלמן, ספד לו: "סלים ואני כיהנו יחד בבית המשפט העליון למשך כעשר שנים, וכחברים להרכב שמענו יחד מאות רבות של תיקים. בתקופה המשמעותית הזו זכיתי להכיר את סלים כשופט, כקולגה וכחבר, ולהתרשם מיכולותיו יוצאות הדופן ומבקיאותו במשפט; מהענווה, מהאנושיות ומהמזג השיפוטי שלו – ובד בבד מהדרת הכבוד שהקרין; וגם מחוש ההומור הייחודי שאליו נתגעגע כולנו".

35 שנות שיפוט

ג'ובראן נולד בחיפה בשלהי המנדט הבריטי, ובהמשך גדל והתחנך בעיר עכו – שם שימש אביו כמזכיר בבית משפט השלום. כבר בילדותו נהג ללוות את אביו לדיונים בבית המשפט. בהמשך, רכש את השכלתו המשפטית באוניברסיטה העברית בירושלים, ולאחר כעשור של עבודה כעורך דין מונה, בגיל 35 בלבד, לכהונת שופט בבית משפט השלום בעיר הולדתו – חיפה.

מינויו לשופט שלום היה נקודת הפתיחה של קריירת שיפוט ארוכה ומרשימה, בת כ-35 שנות כהונה בכל שלוש הערכאות. לאחר כעשור של כהונה בבית משפט השלום, עשור נוסף בבית המשפט המחוזי בחיפה, ושנה אחת של כהונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון, הפך ג'ובראן ב-2004 לשופט הערבי הראשון שמכהן בבית המשפט העליון במינוי של קבע. "תקרת זכוכית" נוספת שבר ב-2015, אז היה לאזרח הערבי הראשון שכיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת.

​"גשר לקירוב בין יהודים לערבים"

לאחר שכיהן גם כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור ז"ל, פרש לגמלאות בשנת 2017. בדברי הפרידה שנשא במעמד פרישתו אמר: "ראיתי בתפקידי כשופט משום שליחות כפולה. האחת להכריע באופן צודק במחלוקות בין בעלי דין, והשנייה להיות ככל יכולתי גשר לקירוב בין יהודים לערבים במדינת ישראל, מטרה שבחשיבותה אני מאמין באמונה שלמה".

בדברי ההספד שלו, אמר פוגלמן: "​את השליחות הזו הגשים סלים במילים ובמעשים. ההחלטות ופסקי הדין המכוננים שיצאו תחת ידו משקפים את הבנתו העמוקה במשפט הישראלי על כל תחומיו, את חוש הצדק העמוק שהנחה אותו, וכן את אנושיותו ואת המחויבות העמוקה שלו לקידום זכויות האדם וזכויותיהם של מיעוטים ולחיזוק החיבורים בין יהודים וערבים בישראל. אמונתו החזקה של סלים בסובלנות ובהבנת האחר, אשר ניכרת בפסיקתו, הנחתה אותו בתפקידו כשופט וגם בחייו האישיים כאדם רודף שלום ואחווה".

מעבר לפעילות השיפוטית שלו, ג'ובראן שימש כמרצה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שמטעמה קיבל תואר דוקטור לשם כבוד; כיהן כיו"ר קרן צלטנר למחקר משפטי, כנגיד תנועת "רוטרי ישראל", כנשיא העמותה למשפט ציבורי, וכחבר הנהלה במרכז התרבות הערבי-יהודי "בית הגפן". עשייתו הענפה והעשירה זיכתה אותו בפרסים ובאותות רבים, ובהם אות יקיר העיר חיפה, פרס הלורד מרקס זיו על פועלו לשיפור היחסים בין יהודים לערבים, ופרס מטעם הארגון האמריקני של עורכי דין ומשפטנים יהודים.

עוד אמר פוגלמן: "מעל כל אלה, סלים היה איש משפחה מסור, שאהב עד אין קץ את אשתו היקרה נינה, את ארבעת ילדיהם – שחלקם הלכו בדרכו והפכו לעורכי דין – ואת נכדיו. והנה אנו כאן, משפחתו, יקיריו וחבריו של סלים, מלווים אותו היום למנוחת עולמים, שנים כה מעטות לאחר שפרש מכס השיפוט, ולפני שהספיק להגשים את כל התכניות שהגה לתקופה זו. הפרידה מסלים היא קשה, ולא נותר אלא למצוא מעט נחמה במורשתו, בזיכרונות הטובים ממנו, בזכות שנפלה בחלקנו להכירו, ובמכלול העשייה וההישגים שצבר סלים בחייו".

"קריאתו של סלים לשוויון בחברה הישראלית מוסיפה להדהד, והיא אבן דרך חשובה במורשתו שתאיר את דרכנו ותנחה את שופטי ישראל ומשפטניה גם בעתיד לבוא", סיכם פוגלמן את הספדו.