לילה צוקר בת ה־20, לוחמת בסיירת אלון מיחידת החילוץ וההצלה של פיקוד העורף, הספיקה לעשות הרבה בחמשת חודשי המלחמה.
היא סרקה מבנים שפגעו בהם טילים, היתה בבארי, נלחמה בעזה - החיילת היחידה מהצוות שלה שנכנסה פנימה - וכעת היא נמצאת בצפון הארץ ומגיעה לכל זירות הנפילות. ברור לה שלאחר השירות הצבאי תישאר בישראל. גם אחיה הגדול שירת כחייל בודד וכאשר פרצה המלחמה התגייס למילואים.
לילה נולדה בקולורדו, ארצות הברית, ובילדותה עלתה משפחתה לישראל. הם התגוררו בירושלים, אך לאחר עשר שנים עזבו את הארץ וחזרו לארה"ב, לאריזונה, וכשהיתה בת 18 החליטה לשוב לישראל.
במשך שנה היא למדה במדרשה בקיבוץ עין הנצי"ב שבעמק המעיינות, והחלה בהליכי גיוס ליחידת החילוץ של פיקוד העורף. בתום טירונות מפרכת ואימון מתקדם, היא נמצאה מתאימה לסיירת אלון.
תוך כדי ההכשרה החל מבצע מגן וחץ, ולוחמי הסיירת נקראו לסייע באירועי אמת. כך, למשל, נקראו לזירה של נפילת טיל ברחובות, שממנו נהרגה אישה ונפצעו 13 בני אדם. "היינו צריכים לחלץ זוג מהבניין. זו הפעם הראשונה שהייתי באירוע אמת, וזה היה מאוד משמעותי. למדתי מזה המון", היא מספרת.
ב־7 באוקטובר היתה לילה בדירתה שבירושלים, שם היא מלווה על ידי העמותה לחיילים בודדים על שם מייקל לוין.
"קמתי לאזעקות וראיתי שהטלפון שלי מתפוצץ מהודעות. בתוך 20 דקות המפקד שלי בא ואסף אותי לבסיס. הגענו לאזור המרכז ברכבים ועם הכלים שלנו ועברנו בין זירות של נפילות. לאחר כשבוע וחצי קיבלנו משימה ללכת ולסרוק בתים בקיבוץ בארי".
מחכה להורים
הפעילות בבארי הותירה בה את חותמה והיא ממעיטה לדבר על מה שראתה שם. כשהחל התמרון הקרקעי, קיבלה הסיירת משימה לשמש כוח עתודה לגדוד שנכנס לעזה. "הייתי בחאן יונס, והיינו בכוננות לחלץ כוחות אם תהיה קריסה על חיילים מיחידות מיוחדות. כמו כן, סרקנו צירים וחורי ירי בעזה".
לא כל הצוות נכנס. למעשה, לילה היתה האישה היחידה מהצוות שלה שנכנסה לעזה.
ללילה ברור שתישאר כאן גם אחרי הצבא, והיא מקווה שהוריה ילכו בעקבותיה ויחזרו גם הם. היא מסבירה למה החליטה לשוב לישראל: "בארה"ב החיים היו מאוד קלים. היו לי חברים ומשפחה, אבל משהו היה חסר. בארץ אני מרגישה בבית. לא רואה את עצמי חיה בחו"ל, בטח בזמן מלחמה. לא התלבטתי אם להיות לוחמת, אמרתי לעצמי שאם אני מתגייסת, אז עד הסוף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו