האב השכול ניסה לארגן מפגש בין הרב הראשי לאימהות שכולות שנפגעו מדבריו - בלשכתו סירבו

אביו של יהונתן לובר בן ה-24, שנפל בקרבות ברצועת עזה, פרסם הבוקר (רביעי) פוסט ברשת החברתית פייסבוק ובו סיפר כי ניסה לארגן מפגש בין הרב הראשי הראשון לציון יצחק יוסף לאימהות שכולות, אך בלשכת הרב סירבו. 

הוא תיאר את הכאב של רעייתו תחיה ושל אמהות שכולות נוספות בעקבות דבריו של הראשון לציון, שהביע התנגדות תקיפה לרעיון גיוס החרדים, ואמר כי "אם יגייסו אותנו ניסע לחו"ל, החיילים מצליחים בזכות בני התורה".

"אשתי תחיה, אם שכולה, סוערת בעקבות הדברים. אביבית גרנות, אם שכולה, בכתה 24 שעות בגלל אותם דברים שננעצו כחץ בליבה. רבות האמהות והרעיות השכולות שכואבות עד בלי די את דבריו של הרב", כתב לובר. הוא מתאר כיצד הופתע מתגובת לשכת הרב: "הצעתי להן שיפגשו עם הרב. לתומי חשבתי שהוא ישמח לפגוש אותן ולהבהיר את דבריו. לצערי, ראש לשכתו סירב".

"'שיכתבו מכתב לרב והוא יענה' כך אמר. מוזר. לו אני הרב הראשי, הייתי אוחז שיפולי גלימתי בידי ורץ להיפגש עם האימהות הגיבורות האלו. לא רק שלא הייתי מסרב לפגישה, הייתי יוזם אותה", הוא מדגיש.

הוא ממשיך לתאר כיצד היה פועל בעצמו: "הייתי מקבל את פניהם בחדר המפואר ביותר בבניין הרבנות הראשית, מגיש כיבוד מהמובחר שבמובחר, משהו שאני ואשתי טרחנו במיוחד להכין. הייתי יושב ומקשיב להן, לכאבן, לתחושות הקשות שלהן, הייתי בוכה יחד איתן על הכאב בעקבות הדברים שנאמרו על ידי. הייתי שותק שעה ארוכה. שומע אותן מדברות, חווה את צערן ומפנים אותו עמוק בליבי. אחר כך הייתי מדבר איתן, בנחת, ברכות".

"ראשית הייתי מצדיע לקורבנן, הייתי מנחם אותן ומביע הזדהות עמוקה עם כאבן, הייתי משתמש בידע התורני הרחב שלי להביא להן מקורות, כן גם מהרמב"ם, על קדושת הבנים שנפלו. רק אז, אולי רק אז, הייתי מסביר בעדינות את נקודת המבט שלי ונותן מקום לנקודת המבט שלהן. אבל לא זכיתי להיות הרב הראשי".

לדבריו, "להיפגש זה צו השעה. לאזור אומץ ולהיפגש. לדעת שלחלוק זה נהדר וחשוב וכל אחד חייב לומר את דעתו. אבל הדעה חייבת להיאמר בזהירות, ברגישות מתוך הבנה עמוקה של המכנה המשותף שלנו. מתוך אהבת ישראל".

בשלב זה, פנה לובר ישירות לרב, וכתב: "עדיין לא מאוחר. כבוד הרב הראשון לציון, קיים פגישה עם האמהות השכולות. זה כבוד התורה, זהו כבודך, זהו כבוד הנופלים".

מלשכתו של הרב יוסף נמסר : "הראשון לציון מבקר באופן רציף משפחות שכולות מתוך הערכה עצומה לקרבנם הגדול, שותפות והזדהות עמוקה עם כאבם הקשה מנשוא. למרות אי הדיוקים הרבים שנפלו בפנייתך, לא נוכל להתעמת עם משפחה שכולה ולא נגיב לדברים". למרות פנייתנו החוזרת, בתגובת הלשכה לא הוצגו אי הדיוקים המדוברים.