לשמוע וללמוד, למען ההרוגים: הלקח מהאסון - להקשיב זה לזה

כשאסון מירון התרחש, הוא הימם את החברה הישראלית בעוצמה אדירה, אך עם הזמן המשפחות נשארו לשאת את הכאב לבדן, לצד האמונה שניתן לצמוח ממנו.

באותו אסון נורא איבדתי את אחי היקר והאהוב ידידיה אשר, שנהרג לצד 44 אנשים נוספים. הוועדה לחקר האסון, שפרסמה אתמול את מסקנותיה, השמיטה כמה נושאים שעליהם להיבדק גם הם. כמו כן, על המדינה והחברה להסיק גם מסקנות חברתיות מהאסון הנורא.

חייבת להיות אחריות להחלטות

א. במסקנות הוועדה לא מופיע דבר לגבי מערכת המשפט. היתה החלטת ממשלה חתומה להפקיע את השטח של הר מירון, כדי ליצור תשתיות שמאפשרות להמונים לחגוג בבטחה, שנעצרה בידי בג"ץ.

כמובן, מערכת המשפט לא עשתה כלום, היא רק בלמה החלטה של הממשלה בגלל פגמים חוקתיים. אך אם יש לרשות השופטת היכולת לעצור תהליך כל כך קריטי שקשור להצלת חיים - היא חייבת גם לשאת באחריות לתוצאות של החלטות כאלה. אין סמכות ללא אחריות. זה קריטי גם לימינו: האם גוף שכשל והשפיע על אסון יכול להיות גם זה שחוקר אותו?

ב. ההתנהלות של המכון לרפואה משפטית באסון היא אירוע בפני עצמו, שעדיין לא נחקר. את הייסורים המיותרים שמשפחתנו עברה אפשר היה לפתור בקלות, אך שעות רבות המצב היה ידוע ועקב התנהגות רשלנית המידע לא עבר. חשוב שמישהו ירים את הכפפה ויסדיר את התנהלות המכון.

ג. אנחנו צריכים להכיר זה את זה. ל"ג בעומר, אירוע מרכזי כל כך במדינת ישראל, נשאר במנותק מהרשויות במדינה ומהדיווחים בתקשורת, ומבחינת הרשויות הוא היה רק מטרד, ולא היתה התייחסות רצינית אליו. גם בשנה שלאחר אסון מירון לא הצליחה להיווצר תקשורת בין הציבור החרדי לבין הרשויות במדינה.

קהל עצום שמגיע לחגוג, לצד סדרנים שבכלל לא מבינים על מה החגיגה - זה נתק שלא מאפשר לתקן. זה תיקון שחייבים להתייחס אליו לא רק בקשר למירון, אלא גם בנוגע לשאר תחומי הקשר בין קהלים במדינה. ל"ג בעומר נחגג בציבור החרדי לא פחות ממה שנחגג יום העצמאות בציבור החילוני. אפשר להתנגד לכך, אך אי אפשר להתעלם מכך.

ד. בימי השבעה על ידידיה, חווינו חיבוק ענק מכל הציבורים במדינת ישראל. כמה התרגשנו לראות קיבוצניקים מחצבה מגיעים עם ירקות מהשדה, תלמידי תיכון מרעננה, ואנשים מכל מגוון החברה הישראלית. העם רוצה לאהוב, הוא רוצה שלום, אבל כדי שיהיה שלום אמיתי - צריכות להיות הקשבה לניגודים ויכולת לצאת מאזור הנוחות בשביל מי שבצד השני. בלי זה דברים לא עובדים ביחד, ויש אסון.

זה היה אז, וזה חזר על עצמו בעוצמה עוד יותר גדולה. אנחנו רוצים שלום בינינו, וזה לא יעבוד ללא אמת, אם לא נכיר זה בקיומו של זה. ידידיה מאוד אהב להציע לאנשים להניח תפילין ברחובות תל אביב ולחלק נרות שבת. הוא עשה את זה בעיניים בורקות ובחיוך אוהב. הוא כל כך התבאס לשמוע ששוב מגיעות בחירות וששוב מגיע פילוג. למענו, ולמען כל הרוגי מירון והנופלים במלחמה, אנחנו חייבים ללמוד להקשיב באמת.

הכותב הוא אחיו של ידידיה אשר פוגל שנספה באסון