"חבל שלא הקשבנו לנקישה בדלת של אסון מירון, שהביאה אותנו לאסון הגדול של שמחת תורה"

שנתיים וחצי המתינו קרובי ההרוגים באסון מירון לסיום דיוניה של ועדת החקירה הממלכתית, והיום (רביעי) הם סוף־סוף יוכלו לשמוע את מסקנותיה - להכריע מי הם האחראים לטרגדיה וכיצד אפשר יהיה למנוע טרגדיה נוספת בעתיד.

"האם יהיה צדק אמיתי? זה תלוי בכלל הגורמים: באלו שאחראים לתקן ובאלו שצריכים להיות מודחים", אומר ישראל דיסקינד, ששכל את אחיו, שמחה בונים דיסקינד ז"ל, ושימש בתקופה הסוערת ההיא כדובר המשפחות. "אנחנו לא מעוניינים בנקמה אלא במינימום של צדק, שמי שהיה אחראי לא ימשיך בתפקידו".

דיסקינד מציין כי הוא אופטימי ומצפה שהוועדה תקבל את ההחלטות הנכונות. "בשונה ממה שניסו להציג בהתחלה, הוועדה היתה מאוד מקצועית. האלוף שלמה ינאי מכיר כל אבן במירון, הרב מרדכי קרליץ הוא איש מקצוע שנאמן על הציבור החרדי, וכמובן השופטת דבורה ברלינר שנכנסה לנעליים גדולות ועשתה את העבודה על הצד הטוב ביותר", הוא אומר. "כעת העבודה תהיה מוטלת על הצד הביצועי. מייד עם קבלת המסקנות יצטרכו הגורמים השונים לתקן. יהיה צורך בהדחות. על הממשלה מוטלת החובה לקיים את המסקנות".

ישעיהו פוגל, אביו של ידידיה ז"ל, מספר כי גם הוא חש שהוועדה פעלה כיאות. "הייתי בדיונים וראיתי איך מרים נאור ז"ל ניהלה את הוועדה ביד רמה. הוועדה עשתה לדעתי את מלאכתה נאמנה, וכעת נחכה למסקנות. אני מתרגש וסקרן לבוא ולשמוע את ההחלטות".

"תצעקו כמה שיותר"

גם פוגל וגם דיסקינד רואים את אסון מירון, והוועדה הממלכתית שקמה בעקבותיו, כסימן לבאות ב-7 באוקטובר, ולמסר שצריך ללמוד באופן דחוף ממה שהתרחש באותו לילה אפל באפריל 2021 ובבוקר האפל עוד יותר באוקטובר 2023.

"חבל שלא הקשבנו לנקישה בדלת של אסון מירון, שהביאה אותנו לאסון הגדול של שמחת תורה", אומר פוגל. "זו אותה תרבות של 'סמוך', של 'יהיה בסדר', של 'נדבר על זה בבוקר'. תרבות של אנשים שהאחריות הכבדה שלהם לשלומה של מדינת ישראל, לתפקודה התקין, לא היתה מספקת. אולי נבחרי הציבור יקבלו את מנתם מהוועדה, אבל גם הצמרת הפקידותית, שצריכה לעשות את מלאכתה נאמנה ולא עושה את זה, צריכה לשנות את דרכה. ודאי שיש כאלו שעושים את מלאכתם, אבל יש כאלו שלא".

דיסקינד מבקש להעביר מסר למשפחות החטופים: "בכל פעם שאומרים לכם שאתם צריכים להיות יותר בשקט ושלא צריך ללחוץ - תלחצו. כי מי חלם שהאסון שבו במכה אחת נהרגו 45 אנשים יישכח? במקום שבו היו אזהרות על כך שזה הולך לקרות בפירוש, מי חלם שהעסק הזה יתמוסס? חודש אחרי זה כבר אנשים המשיכו הלאה. נכון, זה נשמע כאילו מובן מאליו שאף אחד לא ישכח אתכם, אבל מניסיון אישי תצעקו כמה שיותר. אל תורידו את הרגל מהגז לרגע".