"בייגה של ערד": יוסי ביילין סופד לחברו הטוב

בדצמבר 1973 התקיימו בפעם האחרונה הבחירות הכלליות והבחירות המוניציפליות באותו יום. אדם צעיר, בשם המוזר בייגה שוחט זכה בראשות ערד עם תמיכה של למעלה מ-80 אחוז. הוא הפך ראש הרשות המוניציפלית הפופולרי ביותר בישראל.

לרגל התמיכה הגדולה, "דבר השבוע" שלחו אותי להכין עליו כתבה, שפורסמה כמעט בדיוק לפני 50 שנה, ב-18 בינואר, תחת הכותרת "ערד של בייגה". אני זוכר את הרושם הראשוני: בחור ענייני שבא לעבוד ואינו מנסה להיות דיפלומט, גם לא בשאלה "איך הרגיש להיות חתנו של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול?" והאם זה סייע או פגע בקידומו. ראיתי בו חלוץ אמיתי, תל-אביבי, נח"לאי שירד לנגב כמצוות בן גוריון, והפך את העיר הראשונה שתוכננה עוד לפני שהגיעו אליה התושבים הראשונים, למופת ההתיישבות.

אחר כך יצאתי לרחוב ושוחחתי עם הבריות. ברור היה לי שההערצה לבייגה הייתה אמיתית. הוא היה סוג של אדמו"ר עבורם, וכך היה במשך 22 שנה.

מאז שמרנו על קשר בינינו. הוא השתייך ל"מחנה רבין" ואילו אני ל"מחנה פרס". הרבה חברויות נקטעו באותם ימים בשל העוינות הקשה והבלתי מובנת בין שני האישים הללו. הפטנט שלנו היה פשוט לא לדבר על הנושא. נבחרנו לכנסת בערך באותה עת. הוא היה מהנדס ולא כלכלן, אך ניהל את ועדת הכספים במקצועיות ובענייניות, עד כי גם לאחר שהתפרקה ממשלת האחדות הלאומית ב-1990, הוא התבקש על ידי הליכוד להמשיך ולעמוד בראש הוועדה. הם ידעו היטב כי בייגה לעולם לא ישתמש במעמד רב העוצמה שהיה בידיו כדי לקדם אינטרסים סקטוריאליים כלשהם, וחברי הוועדה , מסיעות הבית השונות, פשוט לא היו מוכנים לוותר עליו.

מאוחר יותר, היה משרי האוצר המוערכים ביותר. הוא ידע לשמור על קופת המדינה, אך לא היה אדיש לצרכיהן של הקבוצות החלשות בחברה. לא היה לו קל. כמאמין גדול בשוויון רצה להטיל מס על הבורסה, וכמעט מימש זאת, ואז נענה רבין לדרישות בעלי ההון, והרעיון בוטל (וחודש מאוחר יותר). הוא היה "יונה" מובהקת. האמין בצורך בשלום עם שכנינו, ובעיקר – עם הפלשתינים, שהגבול בינינו ובינם יהיה האמצעי שבו נוכל להבטיח, לעתיד, את היותה של ישראל יהודית ודמוקרטית. ב-1994 עמד בראש המשלחת הישראלית לשיחות פריז עם הפלשתינים, שתוצאותיהן מתממשות מאז בשטח יום יום, כאשר ישראל והשטחים הפלשתינים מהווים מעטפת מכס אחת.

בייגה עוזב את העולם כמי שעשה הכל לעשותו טוב יותר, לא ויתר על מטרותיו, וזכה לראות את חלקן מתגשמות. לא רבים התברכו בכך.