"אמא הייתה לביאה, חזקה כל כך": כך תיאר בגרון חנוק אופק שטרית, בנה של נעמי שטרית ז"ל, את דמותה החייכנית של אמו, כשבכל מקום שאליו נכנסה היא מיד האירה אותו עם שמחת החיים שלה והנוכחות הכובשת שלה.
קובי, רם ונעמי, יצאו בבוקר של אותה שבת קשה לריצה מיד מרדכי עד קיבוץ זיקים, וכעבור חצי שעה החלה מתקפת הפתע של מחבלי החמאס. הם ניסו להתחבא - אך ללא הועיל: קובי ונעמי נרצחו, רם נפצע וחולץ על-ידי כוחות צה"ל.
התלווינו יחד עם אופק למסלול הריצה האחרון שערכה אמו, שם סיפר לנו על רגעיה האחרונים, הזיכרונות שמציפים אותו, והניסיון להנציח את זכרה. "אמא הייתה לביאה. היא הייתה רוצה לראות אותי קם וממשיך ומפה לקחתי על עצמי את הדרך חיים שלה. היא הייתה אהבת חיי ואני רוצה שתסתכל עליי מלמעלה ותיהיה גאה בי ושתדע שהכל אני עושה בשבילה".
בימים אלה אוספים בני המשפחה והחברים כספים כדי לממן ספר תורה לזכרה של נעמי ז"ל. "אנחנו רוצים להנציח אותה וזה באמת חשוב לנו כדי להגיע לסכום הדרוש. נשמח שאנשים יעזרו לנו בכך".