לא חשבתי שייקח זמן רב עד שאפגוש באהובי ששבוי בעזה

אדוני ראש הממשלה, אני הייתי שם, אני יודעת.

אני יודעת מה הם מרגישים, אני יודעת מה עובר עליהם. אני יודעת על המחנק, על הרעב, על הצמא, על כאב, על הפחד ועל האימה המשתקת, על לילות בלי שינה, על ימים של צער וחרדה. אני גם יודעת שאם הייתי נשארת שם עוד שבוע אני לא בטוחה שהייתי שורדת.

אדוני ראש הממשלה, כשהייתי שם לא ידעתי. לא ידעתי אם אשרוד את הרעב, את הזוועות, את ההפצצות. לא ידעתי אם אצא משם בחיים, לא ידעתי אם אראה את בנותיי, את בעלי האהוב, את משפחתי ואת חבריי. ובכל זאת, גם שם בשבי, מה שהחזיק אותי הייתה הידיעה שהמדינה תעשה הכל כדי להשיב את כולנו הביתה. הידיעה שלא אופקר היא זו שהחזיקה אותי בחיים.

ואז השתחררתי, התקבלתי בחום ובאהבה, עם ישראל שעטף את בנותיי, עטף גם אותי ברכות ובחמלה והיתה בי ידיעה של ממש שבעוד זמן קצר אתאחד שוב עם בעלי ועם כל החטופים כולם ישובו לביתם ויתאחדו עם יקיריהם.

אבל עכשיו, דווקא אחרי שהשתחררתי, אני לא יודעת.

אני לא יודעת מה מצב החטופים עכשיו, אני לא יודעת האם יש להם אוכל ותרופות, אני לא יודעת מה הם לובשים בימים קרים אלו כשהם בתוך מנהרות חשוכות ואפלות, אני לא יודעת איך הם שורדים כל כך הרבה ימים בלי שינה, אני לא יודעת מה שלום אוהד שלי, אני גם לא יודעת אילו מאמצים נעשים בכדי להשיב את כל החטופים הביתה. אני לא יודעת מה השיקולים שלך ושל חברי הקבינט.

שבועיים אחרי שהשתחררתי סיפרתי לך מה עברתי בשבי, סיפרתי לך על התנאים הקשים ששוררים שם. סיפרתי לך גם על הפעם האחרונה שראיתי את בעלי אוהד כאשר הוצא בכוח מביתנו, ירוי בכתפו ולוחש בכאב שהוא מתקשה לנשום.

ראש הממשלה, הסתכלתי לתוך עיניך ואתה הסתכלת לתוך עיניי והנהנת. אדוני ראש הממשלה, אני לא יודעת מה משמעות ההנהון הזה, אני לא יודעת מה השיקולים שלך ושל הקבינט ואני לא יודעת למה אתה מתכוון כשאתה אומר "אנחנו עושים את כל המאמצים".

אני כן יודעת שלא חשבתי שיעבור כל כך הרבה זמן עד שאפגש עם אוהד, אהבת חיי, שוב. אני יודעת גם שאסור לך ולקבינט לפספס אף הזדמנות להחזיר את כל החטופים בחיים. יותר מכל אני יודעת שאני לא אוכל לחזות ב־136 ארונות שיוחזרו לישראל. 

אדוני ראש הממשלה, סיים את הסאגה הזו שטלטלה את חיי ואת כל אזרחי המדינה, החזר לי את אוהד בעלי ואת כל החטופים עכשיו!

הכותבת שוחררה מעזה, בעלה אוהד בשבי החמאס.

לא חשבתי שייקח זמן רב עד שאפגוש באהבה שלי ששבוי בעזה.

הביא לדפוס: נועם (דבול) דביר