פרופ' אמנון רובינשטיין היה פוליטיקאי במשך 25 שנה מתוך 93 שנותיו, והצליח להותיר חותם בולט מאוד על דמותה של החברה הישראלית. הוא כיהן כחבר כנסת בכל התקופה הזאת, והיה שר בחלק מן התקופה, ובכל תפקידיו היה – קודם כל – רפורמטור.
פרופ׳ אמנון רובינשטיין, על עתיד החברה הישראלית // דוברות אוניברסיטת רייכמן
שני שיאיו הציבוריים הגדולים היו - כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט - כשהוביל את שני חוקי היסוד החשובים: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד חופש העיסוק, וכשר חינוך, שהוביל את המהפכה הגדולה בהשכלה הגבוהה על ידי פתיחת המכללות האקדמיות. אקדמאים רבים בישראל חייבים לו את הנגישות לעולם האקדמי, וכיום 70 אחוז מן הסטודנטים לומדים במכללות. המיגזר הערבי בישראל לא ישכח את מאמציו לקדם את מערכת החינוך, ואת הצלחתו להשקיע במיגזר כפי שלא נעשה לפני, וגם לא אחריו.
תולדות חייו אינן מאפיינות את רוב הפוליטיקאים הישראלים. הוא נולד בתל-אביב למשפחה בעלת אמצעים, חלק מלימודי התיכון עשה בארה"ב, את הדוקטורט שלו עשה באנגליה. כששב ארצה, לימד בשלוחה התל-אביבית של בית הספר למשפטים, והפך לדיקן הפקולטה האגדי. הוריו השתייכו למחנה "האזרחי", והוא עצמו היה מזוהה עם האצ"ל.
התחום האקדמי העיקרי שלו היה "קונסטי" (משפט חוקתי), ספריו בתחום הזה שימשו לא רק את תלמידי המשפטים. כאשר זכה בפרס ישראל, התייחסו אליו נימוקי חבר השופטים כאל "אבי המשפט החוקתי". לאחר שפרש מן הכנסת, ולצד חזרתו להוראת המשפטים, החל לחטוא בכתיבה ספרותית, ופרסם ספרים שזכו להערכת המבקרים ולעניין רב אצל הקוראים.
אידאולוגית הוא היה ליברל לפני כל הגדרה אחרת. ליברל עם נטיות ימניות, שהתקשה למצוא את מקומו עם סיעה קיימת בכנסת. במארס 1977 הקים את תנועת "שינוי", ומיד חבר אל יגאל ידין להקמת "התנועה הדמוקרטית לשינוי" (ד"ש). כשהצטרפה התנועה לממשלת בגין, סרב להצטרף לממשלה, ולאחר זמן קצר פרש מד"ש והקים את "תנועת שינוי – מפלגת המרכז". התנועה זכתה בשנים הבאות רק ל-2-3 מנדטים, עד שחברה למפלגות מרצ ומפ"ם, אשר, במסגרת מרצ, זכתה ב-12 מנדטים. עשר שנים אחר כך פרש גם ממרצ.
בפסי הייצור האנושיים לא מייצרים עוד אמנון רובינשטיינים. הוא היה יחיד ומיוחד, ומורשתו, בדמות פעולותיו וספריו, תישאר עימנו שנים רבות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו