יש לי ביקורת מאוד־מאוד קשה על צה"ל - על הדרג הפיקודי (ולא על החיילים). יש לי ביקורת קשה גם על הממשלה, על כולם. ההפקרה של העוטף התרחשה עוד לפני 7 באוקטובר, במשך שנים: הירי, בלוני הנפץ ועפיפוני התבערה, כל הסבבים שהסתיימו בלא כלום, חוסר היכולת להשתלט ולמנוע את ההפגנות של העזתים על הגדר - שהיו בעצם אמצעי לאיסוף מודיעין ואפשרו להם לבצע את הנורא מכל באותה שבת שחורה.
הממשלה והצבא חשבו שהכנסת הפועלים והכנסת הכסף הקטארי יביאו לשקט, אבל הם טעו. התפיסה של צה"ל היתה בעיקר הגנתית ולא התקפית. הם התמגנו והתמגנו במטרה להכיל את הירי ואת הטרור. הבעיה היא שבסופו של דבר כשאתה מכיל - אתה גם חוטף.
נתניהו במפגש עם ראשי הרשויות: "נחושים לשקם את יישובי העוטף" // איתי בית-און
עכשיו רוצים שנחזור לבתים, למרות שהירי ממשיך. אסור שאנחנו, תושבי העוטף ושדרות, נסכים לכך גם תמורת מיליונים. חייבת להיות פה אמירה נחרצת: התושבים לא חוזרים עד שיוקם אזור חיץ ברצועה, שבו יהיה כוח רציני של צה"ל שיוכל למנוע שיגורים וחדירות. שישימו שם גדר חשמלית, מצלמות על הגדר של כל קיבוץ, שידאגו לביטחון "על מלא". בלי שיטפטף משם אפילו טיל אחד, בלי שיימשך השוחד שמגיע לרצועה מקטאר או ממצרים.
ראשי המועצות צריכים להצטרף לעמדה הזאת. אנחנו לא חוזרים הביתה עד שנהיה בטוחים פה, גם אם זה ייקח עוד שלוש שנים. אנחנו צריכים להיות נחושים ולדאוג בעצמנו לחיים שלנו, כי עד עכשיו אף אחד לא שמר עלינו, ונראה שלא ישמרו עלינו גם בעתיד.
אין לנו על מי לסמוך עכשיו. כשהתרענו בפני צה"ל על המצב, אמרו לנו תמיד "יהיה בסדר, יש הסדרה רחבה", אבל שום דבר לא היה בסדר. הרמטכ"לים עצמו עיניים, הכל נעשה באופן רופס - וזה עלה לנו ביוקר.
יותר מזה - עברנו פה שואה, ולכל הפחות צריך לתת קצבה קבועה לכל מי שנפגע, אבל למרבה הצער לא דואגים אפילו לניצולים. יש פה הפקרה וכאוס מוחלט. ראש אמ"ן, ראש השב"כ, הרמטכ"ל, הממשלה - כולם צריכים ללכת הביתה ולתת בסופו של דבר את הדין.
זה צריך להיות ברור: אסור שהמצב שהיה יחזור על עצמו. לא נחזור ללא החטופים וללא ביטחון מלא. אין יותר תירוצים.
הכותב הוא תושב כפר עזה
הביא לפרסום: איליה יגורוב
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו