סיפור הטרגדיה של 7 באוקטובר מתרכז במגרש המכוניות מחוץ למושב תקומה, צפונית־מערבית לנתיבות. 860 רכבים פונו לשם מרחבי עוטף עזה - מהיישובים, ממתחם פסטיבל "נובה". החל מרכבים שנראה שעוד רגע, אחרי שיקום קצר ופיזיותרפיה, יוכלו לחזור לכביש, ועד לערימות מתכת שמגלמות בתוכן את האימה ואת חוסר האונים של בעליהן, שכבר לא יוכלו לספר מה עבר עליהם באותו היום.
"הכמות מטורפת, והסיפור של כל אחד מהרכבים הוא עצום", אומרת לנו במהלך הסיור שירה שפירא, אמו של לוחם סיירת הנח"ל ענר אליקים שפירא ז"ל, גיבור ישראל, שנרצח באותה השבת. "כביש 232 הפך באותו היום לסמל, וכל מכונית שהגיעה לכאן מייצגת עולם שלם. מעגלי ההשפעה שכל רכב השאיר הם בלתי נתפסים, וכוללים משפחה וחברים, לכן כמות הכלים שחונים כאן מייצגת את המסה של הרוע".
מתוך כל הרכבים שהגיעו למגרש, רק 62 קיבלו את אישור הבוחנים לחזור לכביש. השאר, גם אלה שנראים במצב טוב, סומנו כבעלי ליקוי בטיחותי חמור, כי למחבלי חמאס היתה שיטת פעולה מצמררת - צרור יריות לכיוון המנוע במטרה להשבית את הרכב, ואז ירי קטלני מקרוב בכל מי שישבו בפנים.
מזל טזזו שניצלה מהמסיבה ברעים מספרת על התופת שעברה // משה בן שמחון
מסר אחרון מהבן
בין המכוניות הרבות נמצא רכב אאודי Q7, שלפי מה שסופר נסעו בו ארבעה צעירים שביקשו להימלט מהטבח שהתחולל במסיבת הטבע. כמות הכדורים שחוררו את המתכת, לצד סימן פגיעת הכדור בכרית הראש של הנהג, סיפרו איפה בדיוק המחבלים מיקדו את האש.
בשולי המגרש יושבים אנשי "יד בן־צבי", מוסד שעוסק בין היתר בחקר תולדות ארץ ישראל, שאנשיו מגויסים כעת למשימה לגמרי אחרת. הם ממיינים ומתעדים בסבלנות את החפצים שנמצאו ברכבים ושיכולים לספר את סיפור בעליהם, ממשקפי שמש שנשארו בתא הכפפות ועד למכתב אישי שנמסר לאחרונה להורים. דיווחו שם שבעיקר נמצאו כלי פיקניק, שולחנות, מחצלות, שמשיות, כיסאות נוח וצעצועי ילדים, שמספרים סיפור לגמרי אחר מהסוף הטרגי.
ירין צמח, איש מס רכוש שנמצא במגרש מאז פונו אליו הרכבים, מספר כי ליווה אב שכול אחד שרצה לראות את המכונית שבה בנו נרצח. בתוך הרכב נמצא גלגל של מדבקות, שעל כל אחת מהן הופיע מסר אופטימי אחר: "עדיף לעשות מאשר לא לעשות", "היום נגשים חלומות".
האב פורץ בבכי, ואומר שמבחינתו בנו שלח מסר. הוא מוסיף כי לא רצה שהבן ייסע למסיבה, אבל הבן, שתמיד היה אופטימי ומלא שמחת חיים, דחף את עצמו לעשות דברים שיגרמו לו אושר. אב אחר התעקש להגיע למכונית המפויחת של בנו והניח בה תמונה למזכרת.
המכוניות במגרש, גם אלה שאיבדו כל צורה, זוהו לפי מספר השלדה, בין היתר למטרות ביטוח, והיו משפחות שביקשו לאסוף את הרכבים כי זו המזכרת האחרונה שנשארה מיקיריהם.
זה מגרש ענק, וכל פינה בו מזעזעת יותר מהאחרת. לא קל לראות את המכוניות שמוצמדת אליהן מדבקה "מזוכה - נבדק ונוקה על ידי מתנדבי זק"א". רכבים שבדרך כלל הכילו טרגדיות נוראיות, והטיפול בהם היה ארוך ויסודי.
יש שם רכבים שנרמסו לחלוטין באמצעות טנקים שדהרו להילחם ביישובים, אמבולנס שהוצת במתחם המסיבה, ומכונית מאזדה 3 שחורה שלפי הסימנים רקטת RPG נכנסה דרך השמשה שלה, ובמקום להתפוצץ - קרעה את הגג ואז עפה החוצה.
אותם הטנדרים הלבנים
בפינה סמוכה, "חסרי חיים", מוטלים רכביהם של מחבלי הנוחבה שעשו את הדרך הקצרה מהרצועה. יש שם את הטנדרים הלבנים של טויוטה שהפכו לסמל הרוע, חלקם נראים כמו עיסת מתכת אחרי שהופצצו מהאוויר.
בולט במיוחד טנדר דודג' ראם שחור ומאסיבי, שבנוי למטרה אחת - להרוג. שלדה שמחוזקת במשקולות, מקדימה מגן אימתני שהותקן כדי לנגח את מי שינסה לעצור אותו, ומאחור, בארגז, מוצב מתקן פלדה שמיועד למקלע כבד.
לא מעט כלי רכב הגיעו מהרצועה. יש שם ערימה של טוסטוסים שעליהם רכבו המחבלים כשאחריהם האספסוף, וממש לידם חונה ג'יפון יונדאי טוסון דיזל, שאין כמוהו בארץ, בטח בגרסה שפועלת בסיוע גז. אלא שבמקום בלון גז ייעודי לרכבים - אנשי יחידת אתג"ר ממשטרת ישראל, שנאבקת בתופעה של גניבת הרכבים, התפלאו למצוא בלון דומה לאלה מהגזיות של הקמפינג, אלתור שרק מראה עם מה נאלצנו להתמודד באותו היום.
המגרש בתקומה הוא לא היחיד שמאכלס רכבים שנפגעו באותה השבת. יש גם מגרש קצת יותר קטן במועצה אזורית שדות נגב, ומספרים שבשטח עדיין חונות לא מעט מכוניות שמחכות לאיסוף או לתיקון.
"לא מזמן גילינו עשרות רכבים מנוקבי כדורים שעדיין לא הגיעו למגרש", מספר מנכ"ל משרד המורשת, נתנאל איזק. "ראינו כאלה בכרם שלום ובקיבוץ חולית. המספר עדיין לא סופי, ולדעתי הוא יגיע לכ־2,000 רכבים.
"בהתחלה, הרצון של כל הגורמים היה לאסוף את הכלים שנפגעו, להעביר לגריטה, למכור ולהמשיך הלאה. בסיוע מינהלת תקומה הצלחנו להקפיא את המצב, כי הבנו שהרכבים האלה מספרים סיפור".
לא ברור מה ייעשה עם מאות כלי הרכב שסיימו את דרכם ב־7 באוקטובר. כמה מהם הגיעו למיצג פסטיבל "נובה", שהוקם במרכז אקספו בתל אביב, אבל זו לא אמורה להיות תחנתם הסופית. הרכבים והכבישים המדממים הם חלק מהזיכרון ומחוסר האונים של אותה השבת. אם ירצו להקים אנדרטה מייצגת - אפשר יהיה לקחת את המגרש בתקומה כמו שהוא, משום שאת המראות הקשים שהוא מציג אסור להעביר לגריטה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו