"אהבת את הארץ ואת אנשיה": רס"ר (במיל') דן ווידנבאום הובא למנוחות

אלפים הגיעו אחר הצהריים (ראשון) לחלקה הצבאית בבית העלמין ברעננה ללוות בדרכו האחרונה את תושב העיר רס"ר במיל' דן ווידנבאום, 24, לוחם בגדוד 5037, חטיבת יפתח, שנפל בקרב במרכז רצועת עזה. לאורך מסלול מסע ההלוויה עמדו אלפים מתושבי רעננה עם דגלי ישראל לאות כבוד. דן היה בטיול בדרום אמריקה בעת שפרצה המלחמה ושב מייד לישראל כדי להצטרף ללחימה.

האם אביבה: 'אני מכירה את הסחורה שלי והפחד הכי גדול שלי שלא תהיו קורבן בשביל האחרים. יום יום הפחד הזה ליווה אותי. כשחזרת לעזה פעם אחרונה כתבתי לך שאני אוהבת אותך. ענית לי 'אמא אני אוהב אותך ואני עם החברה שלי. תחשבי שאני בטיול וטוב לי'. היית עם החברה שלך שכל כך אהבת. מבטיחה לך שנהיה איתם. יש לי ולאבא עכשיו הרבה בנים. כל כל חיכיתי לגור עם יעל אהבת חייך. אנחנו נדאג לה, הבית שלנו פתוח. נלחמתי שיהיו לכם קסדות, אפודים ואוכל. לא יכולתי להגן עליך. סליחה בן. כשהייתם קטנים אתה ואחי אמרתם שתשרתו בקרבי. אני שבאתי מבריסל חששתי. התחלתי לאסוף זיכרונות מתוך החשש הזה. כל כך פחדתי להיות משפחה שכולה. נמשיך לחגוג את החיים למרות זאת. נכבד את החיוך שלך, את המוזיקה שלך. אהבתי להגיד לכולם שאתה התינוק שלי. ביום שני שעבר התקשרת מעזה. סיפרת לנו על הפיצוץ שקרה אבל פעם ראשונה הקול שלך היה עצוב. נפרדת מאיתנו עם המילים האחרונות: 'אני אוהב אתכם ולא לדאוג'. אני אוהבת אותך, אמא. אני מבקשת מכולכם עם יקר שלי, עם יקר שלי דן, להפסיק לריב. להפסיק לריב בין ימין לשמאל, בין חילוניים ודתיים, בין טועים לצודקים. אני מבקשת מכולכם לחבק את כולם כמו שדן אהב לחבק את כולם. תעשו חיבוק גדול. תודה דן על הזכות שהיית אותנו. רק 24 שנים אבל להשם יש את התוכניות שלו".

בת הזוג יעל: "אתה החבר הכי טוב שלי. הכל היה כל כך מושלם וחשבנו על העתיד הרחוק. זו היתה אמורה להיות השנה לנו. היינו אמורים לעבור לגור יחד. לא ידעתי שזכיתי בך רק לתקופה, תקופה קצרה מידי. חיכיתי שתחזור. כתבתי לך שמאז שאתה בעזה הלב שלי לא שלם. אתה אהבת חיי. את כל העתיד שלי בניתי לצידך. לפני שנכנסת בפעם הראשונה עשינו הסכם: אתה מספר לי הכל ושומר על עצמך, לא משחק אותה גיבור. אני יודעת שניסיתי לשמור עליך בשבילי. אבל זה לא הספיק. הספקנו לחגוג את החיים. אני מאושרת שהיית מאושר. מי האמין שמשהו יכול לגבור עליך. אני מצטערת שלא יכולתי לשמור עליך. אני אוהבת אותך לעולמים".

האבא דוד ספד לו: "דן היקר, מאיפה אתחיל לספר עליך? ברגע שנולדת היתה לי בשנייה צביטה בלב. אלי לא יהיה הילד שלנו, הוא יצטרך לחלוק איתך. אבל תוך שנייה הבנתי שהוא קיבל מתנה. גדלתם יחד, הכל עשיתם יחד. עשית דברים גדולים: כדורגלן למופת, תלמיד מצטיין, חבר טוב והכי חשוב ילד טוב ובן יקר. התחלתם את דרככם אתה ואלי בבלגיה ואז הגענו לכאן. כיבדת אותנו בכל מצב ושיתפת אותנו. ילד כמוך עם ערכים כאלה מי לא היה לוקח? והקדוש ברוך היא רוצה אותך לידך עם כל הצדיקים. כבתה לנו השמש".

האח אלי ספד לו: "אח יקר שלי אני לא מאמין. גיבור שלי. תאום שלי בנשמה. היית כל כך הרבה. אני לא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר. תמיד היית כשהייתי צריך אותך. העיניים שלי רואות והלב מסרב להאמין. היית אח מושלם. כל מה שהיית עושה היית עושה בדרך הכי טובה. אני אתגעגע לחיבוק הענק והעוטף שלך. אני אתגעגע להומור השחור שרק אתה הבנת. היינו אחד שאי אפשר להפריד. עכשיו הלכת לי ואני לא יודע איך להמשיך. אבל יהיה לך תמיד מקום בלב שלי שהוא רק שלך".

"אני לא מאמין שקרה דבר כזה. אני מרגיש בסיוט. שמישהו יעיר אותי. הלכת כל כך צעיר. היה לך עוד הרבה לתת. אתה בטוח עכשיו למעלה וצוחק עלינו 'איזה בכיינים'. אני כל כך גאה בך. רצית מאוד להיכנס לעזה וכשנכנסת כל כך שמחת. רצית להילחם עם הצוות שלך. נלחמת על הערכים שלך. היית מושלם. דיברתי עליך המון. היית אחי הקטן. אני אמשיך לחייך. אבא שבשמיים רצה אותך לידו. לאנשים כמוך שמור מקום בגן עדן. עכשיו יש לך כנפיים של מלאך".

האחות עדן: "דנצוק יקר שלי. כמה שאני אוהבת אותך. כמה אני זוכרת את עצמי כמה אני רוצה להיות איתך וללמוד ממך. תמיד הערצתי אותך. דן אני לא מאמינה. אתה לא נופל, אתה גדול ויפה כ"כ, מבפנים ומבחוץ. הגנת על חברים שלך בגופך וזה לא מפתיע אותנו. איך אפשר להספיד אותך? אני לא מבינה. אני רק רוצה שתחזור. שתיתן לנו חיבוק ענק. איך ממשיכים בעולם הזה בלעדיך? אני לא מאמינה שלא תהיה איתי בכל תחנה ותחנה שתהיה לי בחיים. אני לא מאמינה שזו המציאות החדשה. אני מבטיחה לך שלכל מקום שאלך אראה אותך ואדבר איתך. וכשאתחתן אתה תלווה אותי. וכשיהיו לי ילדים אתה תאכיל אותם ותחליף להם חיתולים יחד איתי. הצחוק והחיוך שלך יהיו חקוקים אצלי עד ליום האחרון".

האחות נועה: "דן שלנו איך זה קרה? גיבור גדול, מלאך. אתה תמיד איתנו בלב. אתה כ"כ חשוב לי ולעוד הרבה אנשים. כולם אוהבים אותך. היית אח מדהים. פעם אחרונה שנפגשנו היה לנו כיף ביחד. אני יודעת שיש כוכב חדש. אני רק רוצה לשמוע את הקול שלך פעם אחרונה ואני רוצה להגיד לך שאני הכי אוהבת אותך בעולם. תשמור עלינו מלמעלה".

הגיסה אור: "דנצוק שלי. אח יקר שלי. שניצלים את המילה גיס כי מבחינתך היינו אחים, חברים. היית העוגן שלי. יכולתי לספר לך הכל. תודה שהיית שם בשבילי תמיד. תודה שהיית הדוד הכי טוב שיש. חיכיתי שהילי תהיה בת שנה כדי לקנות לה בימבמה. המתנה הכי טובה שהיא לא עוזבת אותה. תודה שהיית אח כזה לאלי. תמיד הייתם יחד ועכשיו אלי נשאר בלעדיך. היית האור שלי. היתה בנינו אהבה גדולה של חברים, של אחים. למי אני אספר עכשיו הכל? אני מתגעגעת ומחכה שתצא מהחדר ותגיד שעבדתי עלי. אני אוהבת אותך".

סא"ל לי קרופיטר ספד לו: "שלשום לפני כניסת השבת בקרב פנים מול פנים עם מחבלי החמאס, חלאות אדם, אנסים ורוצחים, איבדנו את דן. בשבעה באוקטובר לא הספקת לעשות שירות מילואים אחד ואז נקראת בצו 8 ללחימה. פגשתי אותך, את חבריך לצוות ונשאלתי 'מתי התור שלנו? מתי נזכה להגן על המדינה?' הערכים שקיבלת בבית דחפו אותך לחוד החנית גם כשידעת שהמחיר יכול להיות כבד. הובלת את הצוות בכל לחימה עד הקרב בו נפלת. היית חבר ואח של כולם. היית לוחם ומורעל. אהבת את הארץ ואת אנשיה. האמנת שיש לנו זכות להילחם על הארץ הזו. אתה והצוות נלחמתם כמו אריות. ניצחתם בכל קרב, גם בהיתקלות הזו אך אתה לא חזרת".