עצרת 100 הימים בשבי, היום השני: "קיוויתי שיקרה נס ולא נעמוד כאן היום"

"100 ימים בגיהנום": עצרת 100 ימים בשבי בכיכר החטופים ממשיכה גם היום (ראשון) ורבים מגיעים לציין את 100 הימים בהם נמצאים 136 חטופים בידי חמאס בתנאים מסכני חיים. בין הבאים הגיעו השרים בני גנץ וגדי איינקוט. אמנים רבים לוקחים חלק בעצרת ובינהם: רמי ומשי קליינשטיין, שי המבר, שי גבסו ורבים נוספים. אתמול (שבת) מאות אלפים הגיעו לעצרת שהחלה בשעה שמונה בערב ותסתיים היום באותה השעה. 

בנוסף לעצרת ברחבי הארץ מתקיימים טקסים שונים ויוזמות שונות במסגרת עצירת המשק כהזדהות עם החטופים של ההסתדרות.

בשעה 06:29 עלה דיג'יי סקאזי על במת העצרת וניגן את אותו הטראק שנוגן בשעה הזו לפני 100 ימים בדיוק במיבת הנובה, שניה לפני שהחלה מתקפת חמאס הנוראית. אחריו עלה לנגן דיג'יי ירין בינימינוב את אותו הטרק שניגן בעצמו לחוגגי הפסטיבל ברעים. 

באשיר אלזיאדנה, קרוב משפחתם של יוסף וחמזה אלזאידנה שנחטפו מקיבוץ חולית: "כבר למעלה מ-100 יום שיקרינו חטופים בעזה. כשאני אומר 'יקירינו', אני מדבר על יהודים וערבים, גברים ונשים, תינוקות וזקנים. לא בחרתי להיות במאבק הזה. הוא נכפה עליי. אבל מהרגע שזו המציאות - היה לי ברור שהדבר היחיד שאפשר וחובה לעשותו, הוא לפעול כדי לשנות אותה. המשך הלחימה מסכן את החטופים, מסכן את החיילים, מסכן את התדמית של מדינת ישראל בקהילה הבינלאומית".

סרטון של גבריאלה ליימברג שהייתה בשבי חמאס יחד עם בתה ונכדתה הוקרן בטקס: "הימים היו רולטה רוסית. היה פחד בעיקר בלילות. הייתי עם בלה וחיבקתי אותה ומסתכלת כל הזמן מי נכנס ויוצא. רציתי לשמור על מיה ושלא יהיה מצב שכולנו ישנים ומישהו נכנס. הפחד היה מאוד גדול, אסור שידעו שיש ישראלים כי העזתים יכלו לבוא ולרצוח אותנו. אני לא יכולה לדמיין איך אפשר להמשיך להתקיים כחברה ומדינה בלי שיחזירו את החטופים".

100 ימים זה מעבר להיגיון

נדב בנו של ליאור רודאייף שחטוף בעזה אמר בכאב: "100 זה הציון הכי גבוה במבחן, זה המספר של המשטרה. מה הקשר 100 ימים ולילות? 100 בקרים שאני בוהה בחלל, מסה לקום, חייב לקום. 100 ימים שהכל כואב ואין היגיון בשום דבר. 100 לילות שאני מנסה להילחם בתחושת האשמה שלא עוברת. 100 ימים שאנחנו מתראיינים, מצטלמים ונואמים כדי לשחרר את החטופים. בשגרה אנחנו לא מסכימים על רוב הדברים, החל מהשביעי, יש דבר אחד שכולם מסכימים כליו – החטופים חייבים לחזור. הלילה. לפני 51 ימים הוכיחו בממשלה שחיי אדם מעל הכל. עסקת חטופים הייתה התקווה שזה סופו של המחדל הזה.

"49 לילות שהמחדל ממשיך. 100 זה ניצחון. בלי שאבא והחטופים יחזרו הביתה אנחנו על אפס, ואפס זה הפסד. גם מי שאינם בחיים צריכים לחזור לקבורה ולמנוחת עולמים. בלעדיהם אין לנו זכות ודרך לחזור לחיות. קבינט המלחמה, זאת החובה שלכם להחזיר את אבא שלי, שכל החטופים יהיו בחיק המשפחות שלהם. המחויבות שלכם מתוקף תפקידכם, לזה נבחרתם".

אחותו של מישל ניסנבאום התייחסה לתרופות שעתידות להגיע לחטופים: "מישל זקוק לתרופות יומיומיות וטיפול ביולוגי קבוע שהוא מקבל בבית החולים כל ארבעה שבועות. הכנסת התרופות זה צעד מבורך אך לא בטוח שזה יעזור. ברור שמצב החטופים לא כמו שהיה לפני 100 ימים. זה מספר שלא נתפס. אמא שלנו ציינה 87 שנים לפני כמה ימים ואמרה שלא תחגוג עד שהוא יחזור. הקבינט חייב להסכים לכל עסקה. אנחנו לא מוכנים לקבל הודעות על חטופים שנרצחו בשבי. אין להם זמן".

רז קינסטליך ראש עיירית ראשון נאם בעצרת "תושבת האור וחברתי אסתי יהלומי שנכדה חזר מהשבי ובנה אוהד עדיין שם אמרה לי בשישי האחרון 'רז, הייתי רוצה להוריד מהמספר 100 את שתי האפסים כי זה לא נתפס'. את צודקת הם מיותרים ובלתי נתפסים. מכאן בכיכר התקווה הזו אני קורא בתחנונים, תחזירו אותם הביתה בריאים ושלמים. זו הדרך היחידה לאחות ולו במעט את הקרעים שנפרמו באכזריות ב-7 באוקטובר. על בניין עיירית ראשון מתנוסס למעלה מחודשיים שלט ענק עם תמונות החטופים ונשבעתי כי הוא לא ירד מעל בית העיירייה עד שאחרון החטופות והחטופים ישבו אלינו. כולי תקווה שהוא יוסר בהקדם".

רפיק חלבי, ראש מועצה אזורית 'דלית אל כרמל': דיבר בשם העדה הדרוזית: "אני עומד כאן נציגה של עדה זקופה, עדה שבניה נלחמים למען בטחונה של מדינת ישראל ומחבק את משפחות החטופים. כואב את כאבם הרחק משאון הכיכרות, משיח הפילוג והשיסוי, השנאה והקיטוב, מביטויי הלאומנות, הקנאות ודחיית האחר. אני מכאן רוצה לזעוק בכל השפות השמיות: החזירו את החטופים! ממשלת ישראל צריכה לחשוב רק על חיי החטופים, על הבריאות שלהם ולא על מספר המחבלים המשוחררים. בקורס הקצינים חינכו אותי על טוהר הנשק וגם שצה"ל אינו מפריק את חייליו, זה היה האתוס שמדינת ישראל התגאתה בו. היום כל אמא ולא משנה מאיזה עדה ודת, תוהה האם עושים הכל כדי להחזיר את החטופים. בטוח שעושים אבל צריך לעשות יותר, הרבה יותר!"

עם ישראל חטוף, לא חי

אייל וולדמן שבתו דניאל נרצחה במסיבה ברעים דיבר על מצב החטופים ועל המצב הכלכלי של משפחתם: "כיכר החטופים. מי היה מאמין שתהיה לנו כיכר חטופים ב2024. מי היה מאמין שיהיה לנו חיילים ואזרחים שבויים בידי חמאס? הייתי בונה צוות של כל היחידות המיוחדות במדינה ואומר להם 'יש לכם משימה אחת בלבד – להחזיר את החטופים השבוע'. יש לכם את כל התקציבים וכל האנשים, תחזירו את החטופים הביתה' במקביל הייתי בונה צוות משא ומתן בינלאומי ומנחה אותם לעשות הכל להגיע לתוצאה של החזרת החטופים – בשני המישורים נגיע למצב שיחזרו הביתה.

"היבט נוסף שלא מדברים עליו זה הנושא הכלכלי – איך הממשלה מבקשת מהמגזר הפרטי לתמוך במשפחות החטופים. לא ייתכן שמשפחות של חטופים שאיבדו את היכולת להמשיך תפקד ומצבם הכלכלי הולך ומתדרדר עומד על תקציב של 15 אלף שקל. הממשלה והכנסת חייבת לדאוג למשפחות החטופים שלא יבקשו נדבות. דנדוש שלי הייתה אומרת שכל סיוט של היום זה חוויה של המחר. אני מאחל לכולם שהסיוט של היום יהיה החוויה של המחר. עם ישראל חטוף, הוא לא חי, עד שהחטופים יחזרו הביתה".

רם בן דוד יו"ר ההסתדרות, עלה לנאום והתייחס גם לעצירת המשק שהתרחשה ב11:00 בבוקר: "לפעמים אני מתעורר בבוקר ושואל, זה אמיתי מה שהיה פה בשביעי לחודש? הייתכן שמדינת ישראל החזקה הגיעה למצב הזה שאנשים נחטפים ממיטתם, חיילים נהרגים על משמרתם? חלום רע. אני רוצה להתעורר מהחלום הזה ונייצר ישראל חדשה. ישראל של אחרי השביעי לחודש. איך מודדים 100 ימים של הורים שהלב שלהם נדרך מכל דפיקה בדלת? כמה זמן נמשכים 100 לילות שהמחשבות נודדות לאזורים הכי חשוכים? איך מסמכים 100 ימים בלי שמש, אוכל או תרופות מצילות חיים. 100 ימים בין ייאוש לתקווה. קיוויתי שיקרה נס ולא נעמוד כאן היום – אבל 100 ימים והם עדיין שם. היום בשעה הזו אנחנו עוצרים ומזדהים. מאות מקומות עבודה במגזר הציבורי והפרטי עוצרים ל-10 דקות כדי לזכור ולהזכיר".

איילת לוי שחר אמא של נעמה שחר שנחטפה לעזה דיברה על ביתה, שאין בית שלא מכיר את סרטון חטיפתה: "אני אמא של נעמה לוי שכולכם מכירים. כולכם ראיתם את סרטון החטיפה של הילדה שלי. ראיתם אותה נגררת בשערה הארוך והיפה מחלקו האחורי של הג'יפ, אזוקה מדממת, פצועה, מפחדת, בפיג'מה, יחפה, מבוהלת. הם הרגעים שהפכו את נעמה לבת של כולם. 100 ימים ו-100 לילות. אני חסרת אונים מול הרגעים של אימה וטרור. ימי ולילותי רדופים בהעדרה של נעמה. אני מדברת כאן כי אנחנו חייבים להיות הקול שלה. של נערה צעירה המוחזקת 100 ימים בידי חמאס.

"אף הורה לא צריך לחוות דבר כזה אכזרי. סרטון אחד ונורא שאין לו קשר לנעמה של שביעי באוקטובר הפך אותה לבת של כולנו. כל סרטון לפני הוא סרטון של אושר – רוקדת עם חברותיה, מדברת על שלום, מתנדבת עם פליטים בגן. נעמה מאמינה בטוב שבבני אדם. וגם אני עדיין מאמינה. שמנהיגי העולם ומדינת ישראל, לא ייתנו לאפלה ולזוועה להימשך. לא יתנו לנעמה או שבוי אחר לנמוק במנהרות חמאס. לא יהיה מחיר גבוה יותר מלהשאיר אותם שם. הבטחתם להחזיר את הילדה שלי, את הנשים והנערות שעדיין שם. גורל החטופים בידיים שלכם, עד האחרון שהם. רק שישובו נוכל לעכל ולהתחיל לנסות להחלים. מחכה לך נעמה שלי, מתגעגעת, תהיי חזקה. אמא".

גם מורן סטלה ינאי, שחזרה משבי החמאס, הגיעה לעצרת ונאמה: "אלו 100 ימים של בדידות. 100 ימים של פחד. 100 ימים של אימה. 100 ימים של רעב. 100 ימים בלי לישון. 100 ימים של מאבק להחזיק אמונה, 100 ימים של אלימות, 100 ימים של התעללות נפשית, 100 ימים של הפקרה. איך אחרי 100 ימים אפשר עוד למצוא תקווה?

"מהרגע שחזרתי אני מסתובבת עם רגשות אשמה והם מפעילים אותי ומדכאים אותי. אשמה היא הרגשה נוראית. היא שורפת את הנשמה. אבל האשמה גם שומרת על החטופים. כי כל מי שאיתנו יודע שאם נוותר, ולא נחזיר את מי שנשאר בעזה, האשמה הזו לא תלך. היא תשרוף אותו מבפנים ומבחוץ. לא שכחנו אתכם.
אנחנו איתכם. תחזיקו מעמד! תמצאו עוד כוחות. תעברו עוד יום, אני יודעת כמה זה קשה. אל תאבדו תקווה ואמונה. אל תאבדו אמון בנו, אנחנו נעשה כהל כדי לא לאכזב אתכם. לא נעצור עד שכולכם תחזרו אלינו, כי כל אחד מאיתנו, צריך אתכם איתנו. עכשיו."

מסר מצולם נוסף הועבר ע"י הסנטור האמריקני צ'אק שומר שאמר: "שום דבר לא הכין אותנו לצער העצום שחשנו בשיחה עם משפחות החטופים. לא נותרה אף עין יבשה בחדר. ראינו תיעוד נוראי של קשישים שנלקחו כבני ערובה, כאלו הזקוקים לתרופות. ראינו תיעוד של ילד בן 12 שנגרר ממשפחתו בקיבוץ. זה פשוט שובר את הלב. אני כאן כדי לומר: אל תאבדו תקווה. אני יודע שרבים מכם חוששים שמצוקת החטופים ירדה מעיני הציבור. אבל תנו לי לומר שוב, אין לי עדיפות גבוהה יותר מאשר להשיב את כל החטופים הביתה בבטחה".