"בליבנו תמיד תחיה": שלוש שנים בלי שלדון אדלסון ז"ל

בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים נערך היום (חמישי) טקס האזכרה במלאת שלוש שנים לפטירתו של שלדון אדלסון ז"ל - אוהב ישראל, מהתורמים הגדולים ביותר למען העם היהודי ומדינת ישראל ומי שייסד עם רעייתו ד"ר מרים אדלסון את "ישראל היום".

במעמד האזכרה השתתפו אלמנתו, ד"ר מרים אדלסון וילדיהם, הרב הראשי לישראל לשעבר ויו"ר מועצת "יד ושם" הרב ישראל מאיר לאו, חברים וידידים.

את הטקס המרגש ניהל החזן והזמר שי אברמסון, שנשא תפילת "אל מלא רחמים". לצידו ביצעה הזמרת מאיה אברהם את שירו של יוסי גיספן "כשהלב בוכה" ואת "Love of My Life" של להקת קווין. הרב לאו הקריא פרק תהילים לעילוי נשמתו של שלדון, ולאחר מכן אמרו קדיש הבנים אדם ומתן.

ד"ר מרים אדלסון סיפרה על הגעגוע המתגבר: "שלוש שנים חלפו מאז ששלדון הלך לעולמו, שלוש שנים ללא אהבת חיי, האיש הייחודי והדגול, הענק, שסביבו חג כל היקום שלי, שמבחינתי השמש הפציעה ושקעה בכל יום למענו".

"זקוקים לחוכמתך"

ד"ר אדלסון הזכירה כי שלדון ז''ל התייצב תמיד לימינה של ישראל ותמך בכל מאודו במדינת היהודים", והוסיפה כי "עבורנו היהודים זוהי תקופה מפחידה ומלחיצה. תקופה בה כל כך הייתי רוצה להישען על שלדון. אני בטוחה שהוא היה עומד היום זקוף ואיתן, כפי שעשה כנער בבוסטון, כשהתייצב מול חבורת בריונים איריים שהיו נטפלים לילדים היהודים. לו שלדון היה איתנו היום הוא היה תומך בישראל במלוא הכוח במלחמה הצודקת שאליה יצאה".

"שלדון היה מביט בעזה ומטיל את האחריות על מי שהיא שייכת לו, על החמאס ורק על החמאס", המשיכה ד"ר אדלסון. "הוא היה מביט בעיניו של הנשיא ביידן ואומר 'מעולם לא הצבעתי לך ולעולם לא הייתי מצביע לך, אבל אני אסיר תודה שעמדת בנאמנות ללא כחל וסרק לצד ישראל'.

"שלדון אהובי האחד והיחיד, הלכת לעולמך אך לא נפרדת מאיתנו. אנחנו לעולם לא ניפרד ממך. נהוג לומר 'נוח על משכבך בשלום', אז סליחה שאנחנו לא נותנים לך לנוח, אנחנו עוד זקוקים לך כל כך. תודה על אהבתך, חוכמתך ועצותיך, בליבנו תמיד תחיה", ספדה ד"ר אדלסון.

אהב את ירושלים

הבת, יסמין לוקץ', ספדה גם היא ליד חלקת הקבר ואמרה כי שלדון ז''ל בחר להיקבר בירושלים "בגלל אהבתו הגדולה לעיר ולמה שהיא מסמלת כבירת הניצחית והבלתי מעורערת של מדינת ישראל, של העם היהודי בכל הדורות, ובגלל המקום הכל כך חשוב שהיה לירושלים בלב שלו.

לוקץ' ציינה כי "לשלדון היתה עוד סיבה להיקבר כאן - הרצון שלו שאנחנו הילדים, הנכדים, הנינים וניני הנינים נהיה בירושלים לפחות פעם בשנה. נגיע מכל העולם ונהיה כולנו כאן ביחד, נראה את הנופים המדהימים האלה ונחווה את הקדושה ואת החשיבות שיש בעיר הזאת.

"ב-7 באוקטובר עברה לי בראש המחשבה - מה שלדון היה חושב על מה שקורה כאן, איך הוא היה מקבל את זה, כמה היה כואב לו, על המדינה ועל העם, ועל האנשים ועל כל חייל. כמה הוא אהב את המקום הזה. אני יודעת שהוא היה חזק ואופטימי ומגייס את כל היכולות שלו ואת האנשים מסביב, ואת המשפחה ואת הדעות והממון כדי לעשות כל מה שהוא יכול בשביל שנהיה במקום טוב יותר.

"אבא", הוסיפה לוקץ', "אנחנו פה ואנחנו השלוחים שלך ונעשה כל מה שאנחנו יכולים בשביל שיהיה כאן טוב יותר ונמשיך לבוא לירושלים הרבה יותר מפעם בשנה ולראות את כל היופי הזה ולהיות ביחד. כי ביחד ננצח".