"הלב שלי לא שלם, לקחת חצי ממנו": סמל עמית הוד זיו, שנפל בגבול לבנון, הובא למנוחות

"היית חייל אהוב ומכבד אדם": אלפים הגיעו היום (ראשון) לחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין ללוות בדרכו האחרונה את תושב העיר, סמל עמית הוד זיו, לוחם בגדוד 71 של עוצבת "הברק", שנהרג בגבול לבנון מירי נ"ט של חיזבאללה. עמית, בן 19 בנופלו, הותיר אחריו הורים, אחות ואח.

במהלך הלוויה משפחתו של עמית ספדו לו בכאב. האב גיא סיפר על אופיו הייחודי: "עמית לא אהב רעש והמולה. תמיד צריך את השקט שלו. השקט שלו זה הכוח שלו. אם יגידו בראש העין זיו בכדורסל אין אחד שלא יודע במי מדובר. היית שחקן מוביל, קפטן. תמיד נותן עד הסוף. התגייסת לצה"ל עם נקע מהמשחק האחרון שלך לפני הגיוס. עשית מסע כומתה עם הנקע ולא אמרת מילה.

"לפני חודש וחצי הגעת הביתה. לא ידעתי שאתה מגיע. נכנסת והתחבקנו חזק. הרגשתי את הדופק שלך", הוא סיפר על פגישתם האחרונה. "גם עכשיו כשהגיעו לספר לנו מה קרה אמרתי שבטח תכף תגיע. התלבטת אם להיות ספורטאי מצטיין אבל אמרת 'תן לי לעשות צבא'. כשהיית חוזר הביתה לא היית מתלונן. אמרת שהכל בסדר. מבטיח שנמשיך הלאה. נחיה את החיים, מבטיח".

האמא גלית הודתה על הזמן שזכתה לחיות לצד בנה: "עמית שלי, כמעט 19 וחצי שנים זכיתי בך. אהוב שלי, תמיד היית ילד מיוחד וכך תשאר. כל כך אהבתי להיות אמא שלך. מי יחבק אותי עכשיו? כל כך אהבתי שקראת לי אמא. מקווה שאני ואבא הגשמנו את כל החלומות שלך. אני מבקשת סליחה שלא הספקנו לקחת אותך למשחק אן בי איי. אני מבקשת סליחה שלא הייתי איתך ברגעים האחרונים. במבי שלי אני לא נפרדת ממך. איך אפשר? אני מחכה שניפגש".

סא"ל ארז גבאי, מפקד גדוד 71, סיפר על התכניות שהיו לעמית לצאת לקורס מפקדי טנקים: "עמית, אני עומד כאן היום יחד עם משפחתך וחבריך, כואבים את נפילתך. ביום שישי האחרון כאשר הגנת על הביטחון של ישובי הצפון נפלת מאש האויב. היית חייל אהוב ומכבד אדם, לוחם בולט בפלוגה. התגייסתי לגיוס משמעותי בחיל השריון. למרות שהיית שחקן כדורסל והיתה לך קריירה לא ויתרת על שירות משמעותי. היית נכון לכל משימה ותמיד עשית זאת בחיוך. תכננת לצאת לקורס מפקדי טנקים אך לצערנו את זה כבר לא תגשים. משפחת זיו היקרה, מעתה אתם חלק מאיתנו. עמית אני מצדיע לך בדרכך האחרונה".

מנחמים רבים הגיעו לבית משפחת זיו בראש העין גם במהלך השבת, עם היוודע דבר נפילתו של סמל עמית הוד זיו. עמית, לוחם שריון, שירת בגדוד 71 בעוצבת הברק. הוא נהרג מרקטה ששיגר חיזבאללה לעבר מוצב צבאי במרחב שתולה והותיר אחריו הורים, אח ואחות.

האחות נועם ספדה לו בכאב: "אח שלי הקטן בן ה-19, שתמיד ישאר אח שלי הקטן בן ה-19, מה אני אמורה להגיד? איך אני אמורה להמשיך עכשיו בחיים שלי בלעדיך? איך? היית ילד חכם, יפה, מצחיק, תמיד היית מטריף אותנו עד שאפשר לתלוש את השערות מהראש ותוך שנייה מצחיק את כולם כאילו כלום לא קרה. היית ילד שכולם אהבו, תמיד מחייך, מצחיק את כולם, מלא חן".

"את המסע כומתה שלך עשית עם קרסול נפוחה, אבל לא וויתרת, רבת עם אבא שלא יקח ממך את הפק"ל אבל בסוף ויתרת ונתת. סיימת את המסע כמו גדול ואני כל כך גאה בך. אני גאה להגיד שאני אחותך הגדולה, אני אחות של עמית זיו. בוא הביתה. בוא למשחק אחרון מול יאיר. עמית בבקשה תחזור. אני מחכה לך".

עוד הוסיפה: "עמיתי שלי, במבי שלנו. איך הלכת ככה? איך השארת אותנו שבורים? היית האור בבית. השארת לנו חור בלב. אני מצטערת שלא הייתי שם בשבילך. איך אני אמורה להספיד אותך? איך אני אמשיך בחיים בלעדיך? עמית אני אוהבת אותך בכל ליבי. הלב שלי לא שלם. לקחת חצי ממנו. אחי הקטן בן ה-19 שתמיד יישאר אחי הקטן בן ה-19. אני מבטיחה לך שאני אשמור על אבא, אמא ויאיר. תמיד תהיה חלק מאיתנו. היינו שלושה אחים ונשאר שלושה אחים. אני מבקשת ממך שתיתן כוח לאמא ושתשמור לי על אמא ואבא ויאיר. אני גאה להגיד שאני אחותך הגדולה. בוא הביתה. בבקשה תחזור, אני מחכה לך".

האח יאיר הוסיף: "אחי היקר, עדיין לא עיכלתי שלא תחזור ושאני לא אראה אותך יותר. היית אח שהערצתי. דוגמא לאיך שאני ארצה להיות כשאגדל. האהבה שלי לכדורסל התחילה בזכותך. לפני 11 חודשים הגשמת את החלום שלנו, לשחק אחד נגד השני. אני זוכר איך הפכת את העולם כדי להזיז את מועד המשחק לזמן שאתה יוצא שבת. הגיע המשחק ולא נתת לאף אחד מהקבוצה לשמור עלי. רצית שאהיה שלך. כמובן שניצחת. הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה לא במקרה במגרש כדורסל. יצאתי לאפטר ובאת לראות אותי משחק. מי היה מאמין שלא אראה אותך יותר. אזכור את הצחוקים שלנו, את האהבה והדאגה שהייתה לך כלפי. אני אוהב אותך עמית".