רק מציאות מטורפת הייתה יכולה לחבר בין סאמר טלאלקה, מהיישוב הבדואי חורה, עם מתופף המטאל - יותם חיים ועם אלון שמריז - שהיה אמור להתחיל לימודים אקדמאיים, שניהם תושבי קיבוץ כפר עזה.
אלון שמריז, החטוף שנורה למוות בשוגג בסג'עייה, הובא למנוחות // שמואל בוכריס
מציאות בה השלושה מצאו את עצמם יחד בשבי חמאס, יחד שחררו את עצמם מהתופת ורגע לפני שחזרו הביתה, לתמונת ניצחון, היה זה דווקא כוח צה"לי שירה בהם למוות ביום שישי שעבר.
"סאמר היה פרח בתחילת חייו ונעלם כמו אוויר", אומר אביו פואד, בראיון עם משפחת אל-טלאלקה - שיופיע מחר במוסף "ישראל השבוע". "הטרוריסטים לקחו אותו חי לעזה והוא לא חזר אליי", הוא מוסיף, "הצבא אשם בגלל שיש כללי ירי. האירוע היה ביום ולא בלילה. בלילה אולי היית יכול להגיד 'טעות בזיהוי', אבל באור יום, כשמרימים דגל לבן ויוצאים בלי חולצה - תשאירו להם לפחות אפשרות. אין משקפות בכדי לראות אם הם מהווים איום? ואם לא, אז לירות כדור ברגל ולפצוע. עומד צלף ויורה להם בראש בלי טיפת סבלנות כשהם צועקים 'הצילו' בעברית. אני לא מאשים רק את הכלבים מחמאס, שני הצדדים אשמים".
גם לילה, אמו של סאמר, מורה במקצועה, דיברה בכאב על מותו המיותר של בנה. "לפעמים לא חושבים מספיק לפני שפועלים. יש לך בראש תוכנית, אבל אם צריך תתקן אותה תוך כדי. הרי אתה רואה שהם לבד, אז למה לירות על-מנת להרוג? כל כך חיכינו לשחרור - והם כבר שחררו את עצמם, הגיעו ממש לקצה. שלושה בחורים אמיצים שפעלו כמו שצריך, רק קחו אותם. אני ממש רוצה לשאול את החיילים 'למה לא שביתם אותם?'".
פואד מספר שכרגע יש מטרה אחת: "כשהבן שלי היה בשבי עברתי כל הזמן בין הערוצים והסתכלתי בתמונות, אולי סאמר מופיע שם. עכשיו מחקתי הכל ומעניין אותי רק דבר אחד - הודעה שכל החטופים חזרו בריאים ושלמים. רוצים להילחם? אחר כך, זה כבר לא מעניין אותי. הבן שלי יצא מהעולם הזה, נמאס לו להיות כאן, אבל יש אחרים שעדיין אפשר להציל. אני מרגיש את כאב הוריהם, חייתי אתו ועם התקווה, לכן הממשלה חייבת לשחרר את מי שנותר. כולנו באותה סירה ואם היא תטבע, נמצא את עצמנו באותו ים".
האב אומר שכשיסתיימו ימי האבל משפחת טלאלקה תרצה לשבת עם משפחות חיים ושמריז בכדי לדון על המשך צעדיהם. "אנחנו כעת כמו אחים, ומה שנחליט זה יהיה ביחד", אמר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו