מאז שהשתנו חיינו ללא הכר, עם זוועות הטבח המחריד של מחבלי חמאס ב־7 באוקטובר ועם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מובאים טובי לוחמינו האמיצים למנוחות בהר הרצל שבירושלים. בזה אחר זה נובלים פרחי הלב שלנו בהר הדמעות שבו קבורים גיבורינו, אשר הקריבו את חייהם למעננו.
סגן נתנאל מנחם איתן הובא למנוחות בהר הרצל // צילום: יוני ריקנר
בכל שנותיי הרבות כעיתונאי לא חוויתי רצף נורא וקורע לב של הלוויות, כפי שאני מסקר בחודשיים האחרונים בהר הרצל. כמעט בכל יום הלוויה של לוחם שנפל. הכאב מייסר את הנפש. קולות השבר והבכי של בני המשפחות השכולות חקוקים בליבי ומזעזעים את נשמתי.
במיוחד נצרב בי אותו יום ראשון, 12 בנובמבר, שבו נכחתי בארבע הלוויות צבאיות בהר היגון והגבורה. אלפים רבים הגיעו לחלוק כבוד לנופלים, בדממה קודרת ומחזקת, ומילאו את השבילים המוליכים אל חלקות הקבר. כמו שותפים בנשיאת אלונקת השכול של המשפחות, מחבקים בחום, בשם כל עם ישראל.
בהר הרצל ניכר היטב שהאמונה בקדוש ברוך הוא ובצדקת דרכנו עדיין מפעמת בעוז, מעניקה תקווה וציפייה לימים טובים יותר של שלווה ואושר בארצנו
לצד האובדן מפלח הלב של המשפחות השכולות, רבים מן המספידים גילו גדלות נפש מעצימה ומכוננת ברגע הקשה בחייהם. הורים, אחים ואחיות שכולים זעקו בקול חנוק מדמעות מעל קברי יקיריהם לאחדות בעם ישראל. ביקשו מעמקי נשמתם להמשך הלחימה עד לניצחון צה"ל על אויבינו. ביכו את אהוביהם שנפלו במסירות שאין דומה לה בהגנה על מדינתנו האחת והיחידה.
ימים קשים עוברים עלינו. אבל רודף אבל. ארונות רבים מדי של לוחמינו, עטופים בדגל ישראל, מובאים אחר כבוד למנוחה אחרונה. אבל בהר הרצל ניכר היטב שהאמונה בקדוש ברוך הוא ובצדקת דרכנו עדיין מפעמת בעוז, מעניקה תקווה וציפייה לימים טובים יותר של שלווה ואושר בארצנו.
מי ייתן ובזכות לוחמינו שנפלו נחיה בטוחים בארצנו, עם זכרם בליבנו לעד.
"ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו