ספיר כהן ששוחררה משבי חמאס: "עם מקלות וסיגריות, הם מתקרבים אלי, צועקים, מתחילים להרביץ לי"

ספיר כהן שנחטפה לעזה ושוחררה משבי החמאס בעסקת החטופים, סיפרה על שאירע לה בשעות החטיפה הראשונות והקשות, על הכניסה לעזה וההמון הצוהל והאלים שחיכה לה, ועל הימים הארוכים בשבי. 

בטקס הדלקת נרות שנערך בקרית אתא סיפרה כהן, שבן זוגה עדיין שבוי בידי חמאס, על שאירע לה משלב החטיפה: "מעלים אותי על האופנוע עם 2 מחבלים ומתחילים דרכנו, את המסע, ואני בשלב הזה רגועה, מבינה שהמטרה היא כנראה לא להרוג אותי אם זה לא קרה עד עכשיו".

הסיפור של ספיר כהן שנחטפה ב-7/10 וחבר שלה נשאר בעזה💔 pic.twitter.com/CNI7FuwGwc

— תמיר שלום (@8bg94uayBqvYfDN) December 14, 2023

"אנחנו מתחילים את המסע, אני רואה הרבה אזרחים מתחילים לצלם אותי, אני מסתכלת למצלמות, לכל המצלמות, אני תמיד עם ראש מורם, אני אומרת לעצמי לפחות שההורים שלי יראו, יבינו שזו אני שנחטפתי, ואנחנו נכנסים לתוך עזה. אנשים מחכים לי בצדי הדרך, "המלכה הגיעה", כולם צורחים, רק מלכה שהם ממש ממש רוצים להרוג, חלק היו עם מקלות, חלק עם סיגריות, הם מתקרבים אלי, הם צועקים, מתחילים להרביץ לי, הם לא אהבו כנראה את השלום שעשיתי.. לא אהבו את החיוך למצלמה, ואני מתחילה להגן על עצמי עם הידיים. אח"כ שמים לי חולצה על הראש, ומנסים להגן עליי כדי שאני אגיע לשם בחיים".

"אף אחד לא מרחם על הגברים"

על החזקת השבויים במנהרות ומצבם סיפרה כהן: "במנהרות אני רואה אנשים סובלים, חטופים במצב לא טוב, אם זה חולים שאין להם תרופות, אם פצועים שאין מי שיטפל בהם, אם זה גברים צעירים כמו הבן זוג שלי, שפה הם חזקים אבל שם הם הכי חלשים, אף אחד לא מרחם עליהם, אני מעבירה הרבה ימים במנהרות, ולמורות המצב הקשה אני אומרת לעצמי זה הזמן להיות אופטימית".

באופן שאינו שכיח, כהן סיפרה על הזווית הייחודית שבה בחרה לראות את הדברים. "תחשבי מה טוב פה, אל תרחמי על עצמך, אל תבכי, כי את קבלת זכות, זכות להיות פה, ואני אומרת לעצמי, וואלה יש לי הזדמנות לראות את האויב מספר אחד שלי, לדבר איתו, לראות איך הוא חושב, לראות מה הוא בנה כל הזמן הזה, זה דבר מטורף, פשוט מטורף, ואני אומרת אלוהים תודה על ההזדמנות, ולא אכפת לי מה יהיה אני שמחה להיות פה, זה משפט מאד מוזר שאני אומרת, אבל לקח לי הרבה זמן להשלים עם זה, וקרו לי ניסים כל הדרך שהייתי שם, הייתי מאד אופטימית, כל הזמן חייכתי, וכל הזמן צחקתי ולא סיממו אותי, חיוך אמיתי, לא לקחתי כדורים".

באחד הימים, סיפרה כהן, על אינטראקציה חריגה עם אחד משוביה: "יום אחד אני רואה את אחד המחבלים מצייר נר זיכרון וכותב עליו ספיר, ואני מתעצבנת, כי בניתי על איזה קשר שם, ואני אומרת לו למה כתבת את השם שלי? והוא אומר לי, אני לא אוהב אותך, את אויבת שלי, אבל שאת פה יש אור, ואני מסתכלת אומרת אלוהים ישמור, שמעתי את זה ממחבל, אבל אני יכולה להגיד שכרגע יש שם אנשים חטופים שלצערי הניסים פסחו עליהם, שחיים על זמן שאול".