התקרית הקשה בס'געייה בתחילת השבוע בה נפלו תשעה לוחמים, בהם קצינים בכירים, גבתה גם את חייו של סמל אחיה דסקל בן ה-19. אחיה, שהיה בוגר הישיבה התיכונית הדתית 'יבנה' בחיפה ובוגר הישיבה בקריית שמונה, הותיר אחריו זוג הורים, עמוס ושלומית, ושמונה אחים.
היום (חמישי), הובא אחיה דסקל ז"ל, גיבור ישראל שרצה בכל מאודו להתגייס לגולני ולהשתתף בלחימה הקרקעית למנוחת עולמים, בחלקה הצבאית בבית העלמין בחיפה.
אביו, עמוס דסקל, ספד לו בכאב: "אנחנו משפחה יראת שמיים ומתוך כך מבינים שלכל אחד מאתנו יש שליחות בעולם, כל אחד ותפקידו. לא תמיד אנחנו מבינים מה תפקידנו בעולם אך ברור לנו, ברור לכל העולם וברור לאחיה עכשיו, מה היה תפקידו בעולם.
"אחיה סיים את תפקידו בהצטיינות יתירה. הוא יושב שם עכשיו על יד כיסא הכבוד ודואג לכולנו. המידות הטובות של אחיה שאפיינו אותו בכל חייו הקצרים היו בדיוק התנהגותו בקרב, ועל כך ליבי מלא גאווה. עצם זה שאחיה נהרג במלחמה, שהעם שלח אותו להילחם לטובת עם ישראל, הוא כבר נחשב כאיש של הרוגי מלכות שיושב שם ונמצא סמוך לכיסא הכבוד.
"אך אחיה לא סתם הצטרף ושותף למלחמה אלא אחיה דחף, דחף בכל מרצו ומאודו, הוא חיפש זאת, הוא טיהר את עצמו לקראת זאת והוא רץ לשם בשמחה רבה וגם שם חתר למגע ונלחם עד רגעיו האחרונים בלי שום שמץ של מחשבה על טובתו האישית שלו".
יראת שמיים פשוטה ואהבה לתורה
"יושרו של אחיה תמיד צעק אליי ותמיד זעק אליי. הוא שנא צביעות והתרחק ממנה ועל אף שבכל מבחני הכושר בצבא בגולני שהיו לו, אם זה בוחן בארו"ר או בוחן מסלול, אחיה הוביל את הפלוגה אך אחיה מעולם לא השתמש בזה לצרכיו. באחיה הייתה יראת שמיים פשוטה ועצומה הוא הרגיש צורך להתחזק בלימוד תורה לפני הצבא, ולבסוף בחר את ישיבת ההסדר קריית שמונה למרות שאף אחד מחבריו לכיתה לא בחר בזה, הוא הלך לשם לבד. סדר העדיפויות תמיד היה לו ברור - לימוד תורה, כושר גופני, חברים, מוזיקה וכו'. שם בקרית שמונה הוא פשוט נהנה ללמוד תורה ללא מבחנים ומכשולים אחרים.
"אני יודע שדרך התורה הנחיתה אותו גם בהמשך דרכו ובצבא מצא זמן ללמוד תורה גם תוך כדי השירות. בכל שבת שנשאר בצבא היה מקפיד ללכת לבית כנסת ללמוד תורה על חשבון זמן המנוחה שהייתה לו. גם בבחירתו בצבא הוא לא המשיך בדרך המלך הנוחה אלא חיפש להיות הכי קרבי שאפשר - כמובן לפי ראות עיניו. כידוע כל ישיבת הסדר מקבלת הקצאה ליחידה של תלמידיה הולכים אליה. המחזור של אחיה קיבל את חטיבת הנח"ל. אחיה רצה גולני, לא נסביר פה למה ולכן נפרד שוב מחבריו.
"הוא בחר מסלול ייחודי לו הוא חתם וויתור בכדי שיוכל לצאת מהנח"ל ולהגיע לגולני, ללא אף אחד שליווה אותו בדרך חדשה. שוב הלך לבד בדרך חדשה בלי שום חברים שברוך השם היו לו בשפע. אחיה לא ביקש להיות בגולני בגלל הכבוד הוא תמיד התרחק מהכבוד, היה צנוע מופנם וביישן.
הילד הביישן שלא רצה להטריח אף אחד
"סתם דוגמה מאז שהיה קטן, אחיה אפילו לא ביקש עזרה מהמוכר בחנות. הוא התבייש לבקש או להטריח מישהו אחר. תמיד רצה להגיע הכי רחוק שאפשר כדי למצות את יכולותיו ותרומתו. בשיחותינו, כשדיברתי איתו על חיילות וכניסה לבתים הוא תמיד אמר לי שהיום מי שנכנס לבתים הן לא רק סיירות מובחרות ולכן אין מה לדאוג, כמו כן הדאיג אותו שבגולני הם מובלים היום על ידי נמ"רים, שהם בעצם, מה זה נמ"רים? זה שריונרים בתחפושת של חי"ר. זה חרה לו מאוד, כי הוא רצה להילחם על הקרקע הוא רצה להרגיש את האדמה.
"מהמעט ששמענו עד עכשיו, כך בדיוק הוא מסר את נפשו ברגל, בכיבוש בתים, במגע צמוד לקרקע, ללא שום רכב מגן".
"תגיד לו שהבן שלו נפל גיבור"
האב עמוס, סיפר גם על מסר שהועבר אליו מאת אחד מחיילי המילואים שלחם לצד אחיה בקרב. "חבר נפש שלי מהצבא, שמו שלום אבוקסיס, סיפר לי שהוא במטה חפ"ק מג"ד של 51, וכך הוא כתב לאבא שלו, זה ציטוט של מי שהיה שם ליד אחיה, לא פגשתי אותו כי הוא עדיין בפנים.
"אם אתה מדבר עם עמוס, תגיד לו שהבן שלו נפל גיבור, ראיתי אותו, הוא אמר, ראיתי אותו בעיניים שלי, נלחם כמו אריה, שיהיה גאה בו, ככה החבר אמר על אחיה, הוא לא הכיר את אחיה באופן אישי, הם לא היו חברים, הוא כבר היה בשלב של מילואים. אז אחיה, ידעתי מי אתה, אולי לא הערכתי מספיק, אי אפשר לדעת, עד שמגיעים לרגעי האמת, במבחן האמיתי, ועתה אין ספק, עמדת בזה בגדול. אני מקווה מאוד שאני ראוי לך וברור לנו שנחלנו זכות גדולה בזה שאתה בנינו.
"תכונה נוספת שחשוב לי פה להגיד משום מידת האור של אחיה, בתכונת כיבוד ההורים שלו, שהיא כל כך הייתה אחת התכונות המיוחדות שלו. כבשת את ליבי ובכל פעם שהייתי במחיצתך על דרכך המיוחדת לכבדנו, למרות שמעולם לא ביקשתי זאת ממך, מעולם לא נתת לי לסחוב משהו, אפילו שקית זבל, או לסחוב את הטלית בדרך הלוך ושוב מבית כנסת, היית ממש חוטף לי את מה שיש לי ביד, לא משנה באיזה מצב הגעת, אם גם הגעת ביום שישי בטירונות, סמוך לשבת ואולי מישהו אחר היה מצפה שישרתו אותו והוא ישכב לו לנוח, אתה לא, אתה דאגת לחפש את כל החולצות הלבנות שלי מעבר למה ששייך לאותה שבת. גיהצת אותם אחת אחת, בלי שדרשתי או ביקשתי, הכל ביוזמה שלך".
הפך למאושר באדם
על רצונו העז של אחיה להילחם אמר אביו עמוס, "המחזור של אחיה הוקפץ בשמחת תורה לעזה כשלושה שבועות לפני שהוא סיים את הכשרתו בגדוד 51 של גולני. בשלב הראשון, אחיה נשאר בחוץ כי היה מיועד לקורס מ"כים והוא לא היה מהשליש הראשון שנכנס בפלוגה שלו, רק שליש נכנס בהתחלה, והוא כל הזמן אמר שזה המהות של לוחם - להילחם בקרב - אחרת אין לו עניין להמשיך להתקדם בצבא הוא לא היה מוכן לחשוב על כל קורס מ"כים אם זה ימנע ממנו לצאת לקרב. הוא התעקש שזה מה שהוא רוצה לעשות ואכן בהפסקת האש שהייתה, בזמן שהחזירו את אותם חטופים, הפלוגה יצאה להתרעננות ונאמר לאחיה כשלושה ימים בפני הכניסה שוב שהוא מיועד להיכנס.
"מיד הוא הפך למאושר באדם, אנשים שדיברו איתו ראו שהוא כולו זורח, קורן מאושר. אחיה לא היסס לרגע ולא איבד שום שנייה, עד רגע הכניסה ממש, הוא מיד עבד בקדחתנות, לעבוד ולשפצר כל חלק שאצלו, כל מחסנית, אפוד, נעליים כל כדור, כל מה שהוא היה צריך וחשש שיצטרך אותו בפנים וכל דבר שיש היום ברוך השם.
"סתם דוגמה, שהוא סבל מכאבי בטן תקופה ארוכה, ולפעם היינו מדברים על זה לא שזה מנע ממנו משהו, הוא עשה יחד עם זה את הכל. רק כששאלתי אותו על זה אז כשהגענו, שהיה המצב הזה של אחרי תחילת המלחמה כמובן, אז הוא אומר לי אבא, זו מלחמה, עכשיו אין כאבים וכלום לא מעניין? אלא רק חתירה למגע.
"הוא סיפר לי על הכנותיו לכניסה בשמחה ובגאווה, וזה אני קורא ההיטהרות שלו לקראת ההקרבה שלו למשפחת ישראל. איזה שליחות זה לעשות זאת בימים אלה של אחדות ושלימות בעם למען מטרה נאצלת כזו, איזה זכות נפלה בחלקנו. אחיה בכל התקופה מאז שמחת תורה עד עכשיו הוא יצא, לא הסכים לצאת הביתה גם כשיכול היה וכולם שם אני יודע יצאו ל-48 משהו כזה, למעט פעם אחת שהוא ביקש לצאת להלוויה של חבר טוב מהישיבה שנהרג והייתה לוויה צבאית בירושלים הוא חשש לפספס הזדמנות לכניסה לעזה. באותה פעם שהוא יצא לחבר שלו הוא לא בא הביתה פשוט יצא ללוויה וחזר, אנחנו מתנחמים בכך שאחיה היה כל כך שמח בשליחותו. זה היה הרצון העז ביותר שלו והוא הגשים אותו.
"הייתי משלם כל הון בעולם לשבת איתו רגע לפני שנהרג, אני לא מבטל את המוות אבל רק לשמוע ממנו כרגיל את החוויות שהוא עבר שם. אני מקווה ומתפלל שהקדוש ברוך הוא ייתן כוח למנהיגים שלנו להמשיך עד הסוף את העבודה ולא להפסיק אפילו לרגע אחד למרות כל מה שיש, עדים גם בעם".
"אם למות אז בקרב"
"בדומה ליצחק אבינו, אחיה בחר למסור את נפשו עבור עם ישראל. הוא גם אמר באחת הפעמים לאחותו, אני לא יודע איך להגיד את זה, אבל אם למות, אז בקרב לטובת עם ישראל.
"אני מצטט כאן מה שמצאתי על הארון שלו, הוא צילם דברי תורה והדביק אותם על הארון בכניסה לחדר ומירקר את מה שחשוב לו. יש שם המון דברים, לקחתי שני משפטים שמאפיינים קצת אותו אני מצטט כאן זה ספר של הרב עודד ולנסקי, אפילו לא בדיוק ידענו בהתחלה מאיפה זה וכתב שם ככה לציטוט והוא מסמן את זה נאות לו ללוחם לסגל לעצמו את הדרך הישרה, את הזהירות הגדולה וכל כך יסודי עד שתהפך להן לו לקניין נפשו ממש".
"לחסל את הרוע"
"הבקשה שלנו מהממשלה זה להבטיח שהקורבנות שלנו לא היו לשווא לא תהיה הזדמנות נוספת לחסל את הרוע הזה, אלא חלילה רק אם שוב נאלץ לחוות אירועים דומים לזה ואף אחד לא רוצה את זה. שלא יספרו סיפורים שתמיד אפשר לעשות את זה. אנחנו חייבים למנוע הישנות של זה, רק אז הקורבן של אחיה ושאר הקורבנות לא יהיה לשווא. ברור לכולם שהם חותרים, כן החמאס הרעים, חותרים לקבל היום ממנהיגנו מועד ב' לחסל אותנו, וזה המשמעות של כל ויתור שאנחנו נעשה. השם ינקום דמו של אחיה בני אהוב בעזרת עם ישראל ומנהיגיה, עם ישראל חי".
"בכל מקום מספרים עליך כעל אדם מיוחד, תלמיד חכם"
אלוף משנה צפריר בן זאב, שהיה בעבר מג"ד 51 לפני שלושה עשורים, חברו של האב עמוס, ספד לאחיה בשם גולני והצבא. "אחיה, אנו עומדים כאן היום כואבים והמומים על האובדן בנורא על לכתך בקרב בטרם עת. חיים שנגדעו באחת. נולדת וגדלת למשפחה יפה, משפחה של ערכים, של אהבת הארץ, של אהבת העם והארץ, מלח הארץ. התגייסת ב-2023 לחטיבת גולני, אותה חטיבה שאביך התגייס אליה לפני שנים, ממש המשך הדורות".
"לא הכרתי אותך, אבל מאז לכתך ומההיכרות עם אביך כבר שנים ארוכות כששרתנו ביחד כקצינים בחטיבת אלכסנדרוני, מצאתי את עצמי מנסה ללמוד מי היית ומי אתה. אחרי מות קדושים אמור, בכל מקום מספרים עליך כעל אדם מיוחד, תלמיד חכם, מאמין ומקיים מצוות. חבריך מהמחלקה סיפרו שהיית מפקד חוליה, ראש גדול, לוחם חרוץ, מלא אנרגיה, שמעולם לא התלוננת על כלום קיבלת משימה ואתה כבר בתוכה, מלא בעשייה ותמיד בטוב".
"עברת מסלול קשה ומאתגר וידעת לעמוד בכל קושי ולצלוח אותו בחיוך גדול. יכולת לכל אתגר וכשהפכת ללוחם בגולני, ידעו, הדור הבא חזק ונכון לכל משימה. לא הכרתי אותך כאמור באופן אישי, מספרים על בחור עדין נפש שקט, עם לב ענק וטוב, איש ספר ומעמיק. נפש מיוחדת, עם קשר מיוחד להורים ולמשפחה, עם דו-שיח פתוח ורצוף עם אבא".
"מפקדיך ראו בך מפקד, מנהיג, למרות הזמן הקצר שלך בצבא, שלשום לעת ערב נפלת בקרב, נפלת בלחימה, במהלך התקפת הנגד, נגד מתקפת טרור רצחנית שנכפתה עלינו על ידי חיות אדם, תוך שאתה נלחם באומץ ובנחישות נפלת חלל עם חבריך ומפקדיך, תוך קרב הרואי וחתירה לניצחון בכל רגע. על סיפור גבורתך וגבורת חבריך עוד יגדלו דורות".
"ברגעים אלה, כשמפקדיך וחבריך מגדוד 51 המפואר ממשיכים בלחימה ונבצר מהם ללוות אותך בדרכך האחרונה, נקראתי אני, מג"ד 51, מלפני 30 שנה, כנציג חטיבת גולני ועמותת ותיקי חטיבת גולני, כי בגולני לוחם מספיד לוחם. אני עומד כאן כבן משפחה, משפחת גולני, שלומית, עמוס והאחים, כל המשפחה הרחבה והמיוחדת נעמוד לצדכם ונעשה ככל שניתן, ככל שיידרש ולו כדי להקל במעט. אחיה המקסים, היפה, החכם, הלוחם והאמיץ הייה שלום, אחי מגולני.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו