בשיחה עם "ישראל היום" מספר דודם של אעישה ובליאל אלזיאדנה, שחזרו בשלום משבי החמאס, על השמחה החלקית של המשפחה מרהט, ועל הכאב שאחיו יוסף ואחיינו חמזה עדיין נותרו בשבי.
"אנחנו בסדר גמור תודה לאל, רק מקווים שכולם יחזרו הביתה ואנחנו נעשה חפלה גדולה", מספר כשקולו רועד משמחה.
"אלפים הגיעו לשמוח איתנו, אבל אלפים רבים עוד יגיעו כשיוסוף וחמזה יחזרו. אנחנו מתכוונים לבנות אוהלים גדולים של חתונות, לפחות 3,000 כיסאות - כל זה יקרה רק כאשר כולם ישובו הביתה. בנתיים אנחנו לא מרשים לעצמנו לחגוג".
השמחה לא שלמה
עלי מספר שבכל מקרה, חגיגה על שובם של שני הנערים תתקיים. "אמא של עאישה שמחה מאוד," הוא אומר.
על השבי עצמו, האחיינים שלו לא מדברים בנתיים. "הם לא יודעים כלום - הם נכנסו מכוסי עיניים וחזרו מכוסי עיניים ולא יודעים שום דבר. הם לא ידעו מתי יום ומתי לילה".
בהמלצת הצוותים המלווים מספר עלי, הם הונחו שלא להפעיל לחץ מיותר על בילאל ועאישה על מנת לא לפתוח להם שוב את הפצעים הנפשיים. "לא שאלתי כי הפסיכולוגית שלנו אמרה לנו לא לשאול שום דבר. אם הם ירצו לשתף אז זה בסדר, אבל אנחנו לא מרשים לעצמו לתחקר אותם".
עלי מביע תקווה שדווקא גילם הצעיר של השניים יעזור להם לחזור לשגרה במהרה. "כשהם יחזרו לעצמם אנחנו נדבר איתם ונשאל אותם על הנושא".
תחילה המשפחה בחרה לקחת צעד אחורה ולא להפעיל לחץ תקשורתי וציבורי, אך מרגע שהתחילו השחרורים ובכל רשימה חדשה קרובי המשפחה לא הופיעו, משפחת אלזיאדנה הרגישה צורך לפעול. לדעתו של עלי, הפעלת הלחץ סייעה למאבק לשחרורם של אחיינו ואחייניתו.
"כל דבר עוזר," הוא מסכם. "המשפחות של החטופים צריכות להמשיך עם הלחץ וגם אנחנו נמשיך עד שכולם יחזרו".
האחים עאישה ובלאל אל-זיאדנה, בת 17 ובן 18, שוחררו ביום חמישי משבי חמאס אחרי 55 ימים. השניים נחטפו מקיבוץ חולית יחד עם אחיהם ואביהם ב-7 באוקטובר, בעת שעבדו במקום. האב יוסף, בן 49, ואחיהם חמזה, בן 21, מוחזקים גם בשעה זו ברצועת עזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו