תושבי קיבוץ בארי, אשר מתגוררים במלון דיויד בים המלח, התעוררו היום (ראשון) לאחר לילה מורט עצבים, בו המתינו בדריכות עצומה לחזרתם של הילה רותם, אמילי הנד, האחים נעם ועלמה אור, שירי ונגה וייס, שרון ונעם אביגדורי, שושן הרן, עדי, יהל ונווה שוהם. את המתח אתמול בלילה, באולם בו שודר על מסך ענק השידור החי מחזרתם, ניתן היה לחתוך בסכין, ותחושת ההתרגשות ככל שראו וזיהו את חבריהם, הייתה מדבקת. משהגיעו החטופים לבתי החולים, התפזרו המבוגרים המותשים לחדריהם כדי לישון, אך רבים מבני הנוער הבוגרים יותר נשארו לשבת, מתקשים להירגע מהאדרנלין ששטף אותם.
שיא הרגש: מפוני בארי צופים בשחרור החטופים ומריעים בכל פעם שהם מזהים חטוף ששוחרר // צילום: יוני ריקנר
לצד ההתרגשות מחזרתם של חבריהם, נעם, עלמה הילה ואמילי, הם עדיין מחכים ומתגעגעים לחבריהם המוחזקים בידי חמאס – עמית שני וגלי טרשנסקי תלמידי כיתה י"א ו ח', ואופיר אנגל, תושב רמת רחל, תלמיד כיתה י"ב שהגיע לבארי כדי לבקר את חברתו, יובל. היא הצליחה להימלט, הוא ואביה נחטפו לעזה. "אני מחכה לעמית, מת שכבר יחזור אלינו", אמר לנו עומר, משכבת 'אפרסק' של קיבוץ בארי, אשר שניים מתלמידיה – נועם ועמית נחטפו לעזה, ושלושה נרצחו. אמש, זמן קצר לאחר שנועם ועלמה אור, אשר אימם נרצחה בשבת השחורה ואביהם נשאר בעזה, הגיעו לבית החולים ועברו בדיקות רפואיות, התקשרו אליהם החברים מבארי בשיחות וידאו. ההתרגשות, כך סיפרו לנו, בין הילדים שמכירים זה את זה מאז שנולדו, הייתה בשיאה.
ביום שישי החליטו תושבי בארי להישאר במלון בים המלח עד שיוכלו להתיישב, באופן זמני, בקיבוץ חצרים, שם הובטח להם כי יתגוררו כקהילה אחת, עד לתיקון ההרס בקיבוץ בארי. הם מבינים שייקח לפחות חצי שנה עד שיתאפשר להם לעבור למגורים הזמניים בקיבוץ חצרים. בינתיים הם ממשיכים להיערך למעין שגרה עם הילדים והקימו מערך של מעין גנים ופעוטונים במלון, כאשר בינתיים יום הלימודים מתקיים באוהלים מחוץ למלון, זאת למרות שכבר הובטח להם לפני כשלושה שבועות, מטעם משרדי הממשלה, כי יקבלו מבנים יבילים. המבנים עדיין לא הגיעו.
בניסיון לדמות ככל האפשר את המרחבים בקיבוץ, מטיילות המטפלות עם התינוקות בעגלול, מסביב למלון ואת הילדים הגדולים יותר מנסים להעסיק בשלל פעילויות והפעלות. לילדי היסודי פתחו בית הספר בקיבוץ עין גדי הסמוך, אך בני הנוער, שרבים מחבריהם נרצחו או נחטפו לעזה, מתקשים לחזור למסגרת. אריה תבל, אחראי החינוך בקיבוץ בארי, אומר לנו: "הראש שלהם נתון כולו לחברים שלהם ובית ספר זה הדבר האחרון שמעניין אותם כרגע". הוא מספר לנו כי הם מתכוונים לשבת השבוע עם ההורים של כיתה ז', כדי לתכנן את הפעילויות לשנת הבר מצווה. זו השנה במהלכה תלמידי ותלמידות כיתה ז' מקיימים שלל פעילויות, התנדבויות ויוזמות, כאשר השיא הוא בסוף השנה במפקד ובמופע אש ענק מול כ-2000 איש. השבת השחורה, קטעה באחת את כל התוכניות, וכעת מתכננים בבארי מחדש את שנת הבר מצווה, במטרה להתאים אותה לנסיבות שנוצרו, כולל התמודדות עם אובדנם של שני מדריכים שנרצחו. סך הכל איבדו ילדי בארי 11 מחבריהם.
כאמור, בקיבוץ מחכים עכשיו לשובם של גלי, עמית ואופיר. "לא ננוח ולא נשקוט עד שהם יחזרו", אומר לנו אריה ומספר על גלי, הילדה הכי צחקנית שהכיר, אותה הדריך בשנה שעברה בשנת הבר מצווה. "את גלי לא ראית בלי שהיא צוחקת לא היה דבר כזה. כל דבר היא לקחה בקלות ולא עשתה עניין מכלום", הוא נזכר. על עמית הוא אומר לנו: "הוא אחד הילדים המדהימים שיש בעולם הזה. קסם של בחור. הוא התאמן לצבא בשנה האחרונה, רצה להגיע הכי רחוק, כיוון את עצמו גבוה והתאמן כמו משוגע. הוא עבר תהליך מדהים כל השנה וראית את זה בעיניים שלו, במבט, בביטחון. אנחנו מחכים להם שיחזרו. זה יביא כל כך הרב האור לכולנו.".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו