מתח גדול בקרב משפחות המפונים באילת: "הבת שלי התאכזבה שהחברות והחברים שלה לא חזרו"

50 ימים חלפו מאז חטף חמאס לעזה 75 מחברי קיבוץ ניר עוז, בהם ילדים נשים וגברים. בערב שישי שוחררו רק 12 חברי הקיבוץ , ובשבי החמאס נותרו 63 חברי קיבוץ ניר עוז. יתר חברי הקיבוץ עברו להתגורר מאז תחילת המלחמה במלון "ים סוף" באילת - שם גבר אמש המתח כאשר התברר שחמאס ישחרר הערב קבוצת חטופים נוספת.

לצד המתח והאכזבה מסתמנת אופטימיות בקרב המשפחות, בעיקר בשל מצבם הגופני הטוב של חברי הקיבוץ ששוחררו אמש, ולובי מלון "ים סוף" מסתובבים ילדי הקיבוץ ומספרים על הגעגועים שהם חשים לחבריהם שנותרו עדיין בשבי החמאס.

ביום שישי בשעה ארבע אחר הצהריים, כשהחל שחרור החטופים בפעימה הראשונה, התכנסו באולם המלון כל הילדים והוריהם וצפו יחדיו בשידורים החיים של העברת יקיריהם לישראל, ובכל פעם שהילדים זיהו את החטופים הישראלים בני הקיבוץ באמבולנסים של הצלב האדום, הם מחאו כפיים והריעו בשמחה. יחד עם חברי קיבוץ ניר עוז עברו להתגורר בבית המלון באילת גם חברי היישוב כרם שלום, אשר רוב חבריו שומרי שבת. אתמול, עם כניסת השבת, הם קיימו בלובי המלון טקס מרגש של הדלקת נרות שבת ותפילה להחזרת החטופים משבי חמאס.

"סבתא לא ידעה שהבן שלה והנכדים שלה יצאו מאירועי השבת בחיים. רק כשהיא שוחררה מהשבי ונפגשה עם בני המשפחה היא התעדכנה מי בחיים ומי נחטף", סיפר ניר אדר, נכדה של יפה אדר מקיבוץ ניר עוז, ששוחררה אתמול משבי חמאס בפעימה הראשונה. ניר, שנמצא מאז השבת השחורה במלון "ים סוף" יחד עם בני משפחתו, מחכה עדיין לחדשות אודות אחיו, תמיר אדר בן ה-38, שנמצא בשבי חמאס. "התחושה של שמחה מעורבת בעצב. אנחנו רוצים שתמיר ישוחרר וגם כל החטופים, כל החברים שלי שנמצאים בשבי החמאס. אתה מבין שהחוויה שלך ושל המשפחה שלך שמשחררים את סבתא היא תחושת שמחה - אבל יש עוד הרבה משפחות שלא זכו לשמחה הזו, כולל שלנו".

הבוקר, טרם צאתו של ניר מאילת לבית החולים לפגישה עם סבתו, אמר: "אני בטוח שהמדינה רוצה להחזיר את כל החטופים הביתה וזה בהחלט מתסכל שעושים הבדלה בין גברים לנשים". דורין, חברת קיבוץ ניר עוז, סיפרה על התחושות ברגעי שחרור החטופות אתמול: "זה היה מאוד מותח והיה רגע בו לא האמנו שזה באמת קורה. אמרנו לעצמנו שעד שאנחנו לא רואים את החטופים משתחררים, אנחנו לא מאמינים שהם באמת חוזרים הביתה".

"כשהתחלנו לזהות את הדמויות בתוך האמבולנסים של הצלב האדום, כולנו התחלנו למחוא כפיים. הבת שלי שאלה מי שוחרר והסברתי לה. היא התאכזבה שהחברות שלה והחברים שלה לא חזרו ושאלה מתי הם חוזרים. אמרתי לה שאני מקווה שזה יהיה בקרוב, שאנחנו ממש בתקווה גדולה שזה יקרה. יש הרבה חטופים וכל אחד חשוב,כל נשמה חשובה. אנחנו נחכה בסבלנות ובדריכות, ונקבל ונראה את כולם. אמן".