"את שמרת עלינו אבל אנחנו לא הצלחנו להציל אותך": אלפים ליוו למנוחות את רב"ט נועה מרציאנו ז"ל

אלפים הגיעו היום (שישי) לבית העלמין הצבאי במודיעין ללוות את רב"ט מרציאנו בדרכה האחרונה. תושבי העיר הוזמנו להצטרף לשרשרת דגלים שתלווה את מסע המשפחה החל מהשעה 11:30, ונמסר: "בואו עם דגל ישראל לכבד את נועה בדרכה האחרונה".

אמה של נועה, עדי מרציאנו, ספדה לה בכאב: "נועה שלנו. בעולם נורמאלי ומתוקן, אנחנו לא אמורים לעמוד כאן עכשיו אבל אנחנו לא בעולם מתוקן. בת 19 בדיוק היית במותך. נקטפת מאיתנו בטרם עת. הראש מסרב לקלוט".

"במותך ציווית לנו את החיים"

"יום שבת השחורה, אין לנו מנוחה. הכאב שלנו הפך לכאב של המדינה. ניסינו הכל ארבעים יום. הפכנו כל אבן. חיפשנו בכל שביל וטיפסנו על כל עץ. והיום אנחנו מבקשים סליחה. סליחה שלא הצלחנו. את שמרת עלינו ואנחנו לא שמרנו עלייך".

"נפלה בחלקנו הזכות הענקית לגדל ילדה שכמותך. ערכית וחכמה, צנועה ויפה. טהורה וזכה. אחת מיוחדת שאין דומה לה. ילדה של מוזיקה וספרים, ילדה של טבע וטיולים. ילדה של משפחה וחברים. ילדה של אהבה וחיים. ילדה של גומות וחיוכים. לא סתם הסלוגן שלך בוואצאפ היה 'חייכו כאילו אין מחר'".

"נועה, רצית לשרת שירות משמעותי וכך היה. היית העיניים של המדינה. היית מעדיפה פרידה צנועה. קודם כל כולם, ואת בסוף אם בכלל. בדיוק כמו שתיארת לי בשיחת הטלפון האחרונה שלנו. כל שהיה לך לומר הוא מה יהיה עם התצפיתניות החדשות שהגיעו רק לפני יומיים ליחידה. על זה חשבת ברגעי האימה. אני לא מופתעת. אף אחד לא מופתע. כזו את".

"ביומנך, בלי שהתכוונת, נתת לנו הנחיות ליום הזה. כתבת שחשוב להגיד שדווקא כשקשה צריך למצוא נקודות אור שיעזרו לנו עם הקושי. נקודת האור שלנו היא שבמותך ציוות לנו את החיים. כולם כואבים את לכתך, באים מחזקים, מספרים, צוחקים ובעיקר גורמים לנו להרגיש מחובקים. השארת הרבה נגיעות של אהבה ובתוך הכומתה שלך רקום המשפט: זה בסדר לנוח אבל לא לעצור. את נחה עכשיו ואנחנו לא נעצור. לא נשכח ולא נסלח".

"ילדתנו היקרה, הרבה דברים לא הספקת. אחד מהם הוא קורס הקצונה אליו כל כך שאפת. היום הגעת לדרגה הכי גבוהה של טוהר ועל כך אנו רוצים להצדיע לך. היום אנחנו סוגרים פה מעגל. הטלטלה הייתה גדולה מנשוא אך מצאנו נחמה. את כאן איתנו ואנו חשים בך. את נותנת לנו תקווה וכוח. זה הזמן לומר תודה. תודה למשפחה, לחברים שהפכו להיות משפחה ולעם הנפלא הזה ולמשפחות החטופים. המשפחה החדשה שלי".

"יש לי הכל, אבל בלעדייך אין לי כלום"

"מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שזכיתי לגדל את נועה ביתי," פתח אביה של נועה את הספדו. "אנשים שאלו אותי מה אני צריך ותמיד עניתי יש לי הכל, אבל אין לי כלום. יש לי משפחה נפלאה, יש לי אישה אדירה, יש לי ילדים נפלאים. יש לי חברים, יש לי בית, יש לי חברים, יש לי עבודה. יש לי הכל. אין לי את נועה. אין לי שמחה, אין לי נחמה. אבל עכשיו - עכשיו יש לי מנח בשם נועה".

"המסע שלנו נגמר היום, אבל היום המסע שלנו מתחיל מחדש. תמיד אזכור את הטוב לב שלך. את היופי שלי. את הגומות שלנו. אזכור את הנדיבות שלך, את העזרה לזולת, את הנתינה בלי סוף. נועה, אני מבטיח לך שאת הדרך שבה רצית להוביל אנחנו נמשיך. לא נעצור. המסע שלנו מתחיל מחדש".

"התחלתי את הנאום בהודיה לקדוש ברוך הוא. עכשיו אני מודה לך, ילדה מושלמת. היית מה שאת ואיך שאת, פשוט מושלמת. נועה, אני אמא וכולם אוהבים אותך בלי סוף. תמיד נאהב אותך ואף פעם לא נשכח אותך. תמיד תמיד נתגעגע אלייך. תהיי בליבנו לעד. נוחי על משכבך בשלום".

"קיוויתי והתפללתי והיום אנחנו נפרדות"

אחותה של נועה, יובל, נשכבה על הארון וחיבקה אותו. היא ספדה: "נועה שלי. אני לא טובה בזה כמוך. את בטח בהלם שאני מדברת מול כולם, אבל היה לי חשוב להגיד שסוף סוף אנחנו נפגשות. לא מאמינה שזה הסוף. בא לי לשבת איתך בספה, לראות את הסדרות שהיינו רואות בתור ילדות. שנצחק ונדבר. אני מתגעגעת לצחוק המתגלגל שלך שאי אפשר שלא לשמוע אותו ולצחוק".

"תמיד היית שרה בימי זיכרון. ועכשיו אנחנו עושים זאת במקומך. נוני, אני שמחה שחיית איך שרצית, בלי לדפוק חשבון. אני יודעת שניצלת את החיים כמו שצריך. אני גאה בך. אני שמחה שעשית מה שעושה לך טוב".

"ביום שלישי לפני השבת השחורה קיבלנו הודעה מנועה. היא שלחה את הקעקועים הראשונים שלה, צב ים ושקיעה, וכתבה לנו 'לא להיבהל'. המתנה שקניתי לך ליום ההולדת עדיין מחכה לך, עטופה. חשבתי שיהיה לי זמן לתת לך אותה כשתחזרי".

"חשבתי איך נספר לך שכל החברות שלך אינן, אבל עכשיו את איתן בשמים. דמיינתי את החיים שאחייה לצידך, שתכווני אותי לקצונה כמו שרצית. תמיד סמכתי עלייך. למרות שהיינו שונות, הכרת אותי הכי טוב. אתמול הודיעו לנו שחזרת, לא כמו שקיוויתי. היום אנחנו נפרדות. אני אקרא לבת שלי נועה כדי שכל הדורות יזכרו מי היית. אני אוהבת אותך ומבטיחה לך - אני אשמור על כולם".

"הבנאדם הכי מיוחד שזכיתי להכיר"

דברי פרידה מפי החברים רועי יום טוב והחברה ליה: "את הבנאדם הכי מדהים שזכיתי להכיר. נקודת האור שלי," אמר חברה הטוב של נועה, רועי. "חיוך, אהבה, צחוק. תמיד היית שם בשבילי".

רועי סיפר על היום בו החליטה נועה לעשות את שני הקעקועים. "עשית קעקוע של צב שמסמל שריון ובית. אחד של שקיעה או זריחה, תלוי איך מסתכלים על זה. שני הקעקועים מסמלים את הנועה שזכיתי להכיר. במהלך היום ההוא נועה אמרה: 'קטע שאתה כל כך הרבה זמן עם מישהו, ולא נשאר על מה לדבר. וזה בסדר', ואז היא צחקה את הצחוק שלה ועדיין מצאנו על מה לדבר בכל זאת. אני אוהב אותך נועה. לא אשכח אותך בחיים שלי".

רועי גם השמיע שיר שכתב עבור נועה בזמן שהייתה מוגדרת חטופה.

"איזה מין עולם זה שבו אני נפרדת ממך?"

"נועה שלי, מלאך שלי, החברה הכי טובה שלי. למה הגעתי לרגע שאני צריכה להספיד אותך. באיזה מין עולם זה קורה?"

"בימים האחרונים שמעתי את השאלה - למה דווקא היא. למה דווקא אותה? והתשובה עומדת לנגד עיניי כמו כתובת אש. אלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר. ונועה שלי, אני מאמינה בזה בכל ליבי - איזה בנאדם את, איזה בנאדם היית. היית קרן אור. ממש ככה. כל החברים שלך יסכימו איתי שהיית הלב של כל חבורה שהיית בה. החזקת אותנו יחד".

"את ידעת להרים כל בנאדם סביבך. אף אחד לא גרם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי ממך ואף פעם לא הבנתי איך זכיתי בחברה כמוך. בזכות זה הרגשתי שהחברות שלנו היא חברות נפש. הערצתי אותך. כל כך חרוצה, חכמה ומוכשרת. ויותר מהכל - חברה טובה. לימדת אותי להיות בנאדם טוב יותר. את ההשראה הכי גדולה שלי. הלב שלך היה מעבר לטוב - הוא טהור".

"חברה שלי, למה הגעתי לרגע שאני צריכה להגיד את זה? נוחי על משכבך בשלום. השם יקום דמך".

"אחראית, דייקנית ומקצוענית"

"בבוקר השבת השחורה התעוררנו לדיווחים על חדירת מחבלים," אמר סגן אלוף שלומי מלכה. "ביום הנורא הזה מדינת ישראל וצה"ל ספגו אבידות קשות ממיטב בנינו ובנותינו. גם בימים אלה, צה"ל וכוחות הביטחון ממשיכים בקרבות מול האויב. גם התצפיתניות עומדות על המשמר".

"נועה, אני עומד כאן יחד עם משפחתך, חברייך ויקירייך. בשבועות האחרונים קיווינו לנס, עד שהתבשרנו על נפילתך. התגייסת רק באפריל האחרון והגעת אלינו, לבית הספר להגנת הגבולות. התחברת מהר לחברות והיית דומיננטית ומובילה. הבנת תוך זמן קצר את משמעות התפקיד. היית אחראית ומסורה, למדת את התפקיד והמקצוע בחריצות, עם ניצוץ מיוחד בעיניים שהדהים את כולנו".

"האישיות והחיוך שלך כבשו את כולנו. בחרנו אותך למסלול חנית, המסלול הטוב ביותר. היית אמורה לחזור אלינו להכשרת מפקדות. החלום נגדע".

"לאחר ההכשרה שירתת כתצפיתנית במוצב נחל עוז. היית אחראית, דייקנית ומקצוענית. נועה, אתמול השבנו את הכומתה שקיבלת מהמפקדת שלך עליה נכתב 'זה בסדר לנוח, אבל לא לעצור'".

"בשבועות האחרונים משפחתך לא נחה ולא עצרה. משפחת מרציאנו היקרה: בשבועות האחרונים זכיתי להכיר משפחה מלאה בתקווה, ערכים עמוקים ועוצמתיים. אותם ערכים שראינו בנועה לאורך הדרך. לעד תישארו בליבי. נועה היקרה, אני מצדיע לך. נוחי על משכבך בשלום".

"כזו היית - שמחה בחלקך"

גם מפקדת הפלוגה, שירז נתני, ספדה: "נוע'לה. ילדה יפה ומלאה בטוב. תוך כדי הכשרה, לאחר ששובצת לפלוגה, ערכנו שיחת הכרות. שאלתי אם את מרוצה ואמרת שכן. כי את שמחה ויש לך רצון להתחיל את התפקיד. כזו היית. שמחה בחלקך".

"סיפרת לי שאת רוצה לעסוק בחינוך ומשם מגיע הרצון לצאת לקצונה. סיפרת שאת במסלול חנית. סיפרת על הפחד לא לעבור את מבחן הריצה. כשהגעת לחמ"ל הדהמת את כולנו במוטיבציה, במקצועיות, ברצון להיות הטובה ביותר. הנוכחות השקטה שלך הורגשה בכל מקום. פעלת בקור רוח, ברצינות, בנועם. כל כך אהבת את המקום ורצית להתקדם".

"משפחת מרציאנו היקרה, אני כואבת יחד איתכם את נפילתה של נועה. בשבת הארורה איבדנו 15 תצפיתניות יקרות. התפללנו עבורך לסוף אחר. עכשיו את פה. קשה לעכל את נפילתך וקשה לתאר איך מתקדמים קדימה, אך אני מבטיחה לך שנמשיך ונעשה הכי טוב שאפשר".

גם הרב של העיר מודיעין-רעות, הרב אליהו אלחרר, ספד לנועה ודיבר על פרשת השבוע "פרשת חיי שרה", כמו גם הביע את התפעלותו ממידותיה של נועה, כפי שלמד עליהם מפי חבריה וקרוביה, והחמיא להוריה. הרב ניצל את ההזדמנות והתפלל להשבתם הביתה של החטופים והחטופות.

המשימה הלאומית - איתור כל הנעדרים

גופתה של רב-טוראי נועה מרציאנו, התצפיתנית בת ה-19 שנחטפה ממוצב נחל עוז ונרצחה ברצועת עזה, אותרה והוחזרה לישראל, כך הותר הבוקר לפרסום. לוחמי גדוד 603 מחטיבה 7, יחד עם כוחות מיחידת עוקץ ובסיוע מידע מודיעיני שסיפק שב"כ, מצאו את הגופה סמוך לבית החולים שיפא, והליך הזיהוי בוצע על-ידי הרבנות הצבאית וגורמי רפואה של צה"ל.

מדובר צה"ל נמסר: "המשימה הלאומית שעומדת לנגד עינינו היא איתור הנעדרים והשבת החטופים הביתה. צה"ל פועל באופן צמוד ובתיאום מלא עם הגופים הלאומיים והביטחוניים הרלוונטיים לצורך עמידה במשימות אלה, ולא נרפה עד להשלמתן. צה"ל ושב"כ משתתפים בצער המשפחה וימשיכו לפעול יחד עם שותפיו במערכת הביטחון לאיתור והשבת החטופים הביתה".