הצעצועים של רז ואביב, הכדורסל של אופיר: החפצים שמחכים לחטופים - והתקווה של המשפחות

"יש לאופיר כמה אהבות, הראשונה היא לשחק כדורסל"

אופיר אנגל | בן 17, קיבוץ רמת רחל | נחטף מבית חברתו מבארי

בביתו של אופיר אנגל שברמת רחל, סמוך לירושלים, ממתינים לו לצד משפחתו הכדורסל שלו וגלשן הסאפ שהוא כל כך אוהב. אופיר נרשם לאחרונה לקבוצת הכדורסל של אשכול.

לדברי אביו יואב, "יש לאופיר כמה אהבות, הראשונה היא לשחק כדורסל. הוא בחור די גבוה ושיחק לאורך השנים בהפועל ירושלים. בשנה האחרונה הוא רצה לשחק בקבוצת הנוער של אשכול, בין היתר כדי להיות קרוב לבת הזוג שלו, יובל שרעבי שהתגוררה בבארי - משם נחטף. אופיר מאוד אוהב לטייל, ביוני האחרון עשינו שנינו טרק גדול בסלובניה.

"אהבה נוספת משותפת שלנו היא גלישה על סאפ. יש לנו בבית שני גלשנים ובסופי שבוע היינו נוסעים לגלוש. אנחנו אבא ובן וגם חברים טובים ואני כבר מחכה לו שיחזור הביתה כדי שנוכל שוב לגלוש ביחד".

בבית מחכים לאופיר אביו יואב, אמו שרון ועוד שתי אחיות לצד משפחה וחברים. באותה שבת שנחטף הוא התארח בבארי אצל משפחת שרעבי. "כבר בבוקר שמענו וראינו את התקפת המחבלים", סיפר אביו, "עד הצהריים היינו בקשר עם המשפחה ששהתה בממ"ד. בשלב מסוים הקשר נותק, ובשעת ערב אמה של בת זוגו התקשרה וסיפרה שמחבלים הוציאו אותם מהממ"ד, הובילו אותם בשבילי הקיבוץ והעלו על רכב את אב המשפחה יוסי שרעבי, את אופיר שלנו ועוד כמה נוספים שנחטפו להם מול העיניים. זה פשוט לא נתפס, גם היום, חודש אחרי, זה עדיין לא נקלט".

מאז שאופיר נחטף, במשפחת אנגל הפסיקו לעבוד, והם מנסים לפעול לשחרורו בכל דרך אפשרית. "נסענו להולנד ולדנמרק עם משלחת של מטה החטופים על מנת להיפגש עם דיפלומטים ואנשי ממשל. אנחנו מרגישים שאנחנו שוחים בלב האוקיינוס בלי לדעת לאן אנחנו מתקדמים. בסופו של דבר במבחן התוצאה - אופיר עדיין לא איתנו. אנחנו מצפים שהממשלה תחזיר את אופיר ויתר החטופים הביתה עכשיו. בכל יום שעובר המחיר שאנחנו משלמים גדל", סיכם יואב.

"למיה יש תיק שמאוד מסמל אותה. איתי הוא אוהד של בית"ר ירושלים, החולצה והכדור שלו ממתינים שישוב"

מיה ואיתי רגב | בני 21 ו־18, הרצליה | נחטפו מהמסיבה ברעים

בבית משפחת רגב מחכה מירית לשני ילדיה מיה ואיתי שנחטפו מהמסיבה ברעים. בבוקר המסיבה, ביום שישי, נחתו שלושתם עם גיא האח הצעיר (14) מחופשה במקסיקו. התיק היפה שמיה הביאה משם מחכה לה בבית, לצד החולצה של בית"ר ירושלים - הקבוצה האהובה על איתי. יחד איתם מחכה גם הכלבה צ'וקטה לקבל ליטוף מהילדים.

"בראש השנה טסנו לשלושה שבועות במקסיקו, אני ושלושת הילדים שלי" מספרת מירית. "היה טיול נדיר, רק צחקנו ונהנינו. הילדים חייכו, רקדו. הם ילדים שאוהבים את החיים, יש להם הרבה תוכניות לעתיד. בטיול קניתי למיה תיק שהיא מאוד אהבה, מאוד מסמל אותה. גם המשקפיים שלה כאן ולמעשה אין לה כעת משקפיים לראייה מרחוק. איתי הוא אוהד של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, הולך קבוע למשחקים, מעריץ שלהם, והחולצה והכדור שלו ממתינים לו שישוב. אני כבר חושבת על זה שכשהילדים יחזרו אנחנו נטוס ביחד לתאילנד - הם יחזרו וזה יקרה".

לצד מירית והאח הצעיר גיא נמצאת הכלבה של המשפחה ריי, שהילדים נתנו לה שם חיבה - צ'וקטה. גם עליה רואים את העצב. מיה ואיתי בילו במסיבת הטבע "נובה" ברעים, כשהחלה ההתקפה. הם ניסו להימלט, יצרו קשר עם אביהם ובהמשך נחטפו. "חזרנו ארצה ביום שישי וכבר באותו היום הם יצאו למסיבה. כשהחלה ההתקפה הם התקשרו לאילן, אבא שלהם, ועדיין לא הבינו שיש מחבלים. ברבע לתשע בבוקר מיה התקשרה בפחד, בוכה, אמרה 'יורים בי, יורים עלי, אני מתה'. מאז נותק איתם הקשר והודיעו לנו שהם נחטפו. עד כה ראינו סרטון של איתי כשהוא חטוף - אך מיה לא מופיעה שם".

למירית יש בקשה אחת: "צריך לעשות הכל כדי להחזיר את החטופים. זה בעדיפות ראשונה. הכי ראשונה ולא שום דבר אחר. צריך להחזיר הביתה את הילדים. ואם מיה ואיתי שומעים אותי - אני רוצה לומר להם שאמא, אבא, גיא וכל המשפחה והחברים עושים הכל כדי להחזיר אתכם הביתה".

"יש להן משחק אהוב של גלידריה. הן תמיד שואלות אם אני רוצה בכוס או בגביע"

רז ואביב אשר | בנות 2 ו־4, גנות הדר | נחטפו יחד עם אמן מבית סבתן בניר עוז

בפינת המשחקים בביתן של רז ואביב ממתין להן דוכן הכנת הגלידות שהן כל כך אוהבות. כבר חודש שהן בעזה לאחר שנחטפו יחד עם אמא שלהן, דורון. אביהן יוני, גיבור אמיתי, מנהל כבר חודש מאבק להצלתן ושחרורן.

"הן שתי ילדות קטנות שאוהבות בובות ומשחקים, נמצאות שם בעזה בלי החפצים שלהן, ללא המשחקים", מספרת הדודה שלהן, יובל כהן, אחות של יוני. "יש להן משחק אהוב של גלידריה. כשאני באה אליהן הן שואלות אותי אם אני רוצה בכוס או בגביע ובאיזה טעם. אני רק מחכה שיחזרו, ללכת לאכול איתן גלידה, לפנק אותן בשוקולד. אנחנו פשוט נחבק אותן ולא נעזוב. כשיחזרו לא נסרב לאף בקשה שלהן".

עם כל התקווה, הדודה עדיין מוטרדת, "רז ואביב הן נשמות טהורות, ילדות יפות, עדינות וחכמות עם אנרגיה בלתי פוסקת. אביב בת שנתיים ועדיין מחוברת למוצץ שלה. אני שואלת את עצמי אם יש לה אותו. הן נחטפו בשמלות קצרות ובלילה כבר נהיה נורא קר. אני שואלת את עצמי אם הביאו להן בגדים. זה לא נתפס שילדות בגיל הזה נמצאות בעזה בידיים של מחבלים".

באותה שבת שחורה הן התארחו בניר עוז אצל סבתן אפרת כץ שנרצחה. "יש לנו סרטון מהחטיפה, ככה גילינו שהן נחטפו. רואים אותן במין עגלה מחוברת לטרקטור עם מלא מחבלים מסביב, גיסתי דורון מחזיקה את אביב ורואים את רז מהגב. מאז לא קיבלנו מידע. תמיד יש לנו תקווה. אנחנו מבקשים לחזק את החיילים שיחזרו בשלום, וקוראת למקבלי ההחלטות לעשות כל מה שצריך כדי שהן ויתר החטופים יחזרו הביתה עוד היום".

"מנסים לשמור על אופטימיות, אבל מתנדנדים בינה לבין ייאוש"

אמיליה אלוני | בת 5.5, יבנה | נחטפה עם אמה, דודתה ודודה ובנותיהם

בחצר ביתם של ריקי ורמוס אלוני ביבנה עומדים האופניים של נכדתם אמיליה, יחד עם שאר המשחקים והצעצועים, ומחכים לה שתחזור. אמיליה נחטפה לעזה עם אמה דניאל, שהמשפחה קיבלה ממנה אות חיים בסרטון שהוציא ארגון הטרור חמאס. יחד איתן נחטפו גם בת נוספת של ריקי ורמוס - שרון קוניו־אלוני, שתי בנותיה התאומות בנות ה־3.5, יולי ואמה, ואביהן דוד.

"אמיליה היא אחת משלוש נכדות שלנו שחטופות", מספרת ריקי. "פעם בשבועיים הבת שלנו שרון מגיעה עם התאומות מניר עוז, ואז כל המשפחה מתכנסת - גם אמיליה ובתי דניאל, שגרות ביבנה. אנחנו אוכלים בחצר ארוחת שישי ומסביב יש לנו המון משחקים, צעצועים ואופניים של הנכדות. כיף לי לראות ככה את הנכדות, אין לי עונג גדול מזה, ואני כבר מאוד מחכה שהם יחזרו ונוכל לעשות את זה שוב. כשאני רואה את כל התמונות והפריטים שלהן זה מרגש אותי, אני מתגעגעת אליהן".

מאז שנחטפו ששת בני המשפחה לעזה פתחה המשפחה חמ"ל בארץ ובחו"ל, והם מתראיינים בכלי תקשורת בארץ ובעולם: "כל פיסת עזרה שמוגשת לנו אנחנו לוקחים, וכולם סביבנו נרתמים. אני מנסה לשמור על אופטימיות, אבל יש נדנדה בין האופטימיות לייאוש. אני מדמיינת איך הם יעברו לגור כאן כשיחזרו, עד שיהיה להם בית חדש, ומצד שני לפעמים אני שוקעת. אני מאוד חרדה לשלומם". לריקי יש מסר: "אני מתחננת לראש הממשלה שישחרר את כל החטופים תמורת כל המחבלים. אין לי רעיון או שום דבר אחר לבקש, קודם צריך שהחטופים יהיו בבית".

"אני מקווה שגם מייה רואה שמיים, ירח וכוכבים"

מייה שם | בת 21, שוהם | נחטפה מהמסיבה ברעים

אַתָּה הַכּוֹכָב הַיָחִיד בַּשָּׁמַיִם

וְלֹא כְּמוֹ שֶׁהָיָה בֶּעָבָר

הַיּוֹם אַתָּה זוֹהֵר

זוֹרֵם בָּעוֹרְקִים

נַצְנֵץ לַמֶּרְחַקִּים

בּוֹהֵק לְעוֹלָמִים

          (אסף אמדורסקי)

על היד של קרן שרף־שם מקועקע השיר "כוכב" של אסף אמדורסקי - כמו הקעקוע על הכתף של בתה, מייה שם, שנחטפה לעזה מהמסיבה ברעים בשבת השחורה.

"אלו מילים שיש להן המון משמעויות עבורנו", אומרת קרן על הקעקוע ששתיהן עשו יחד לפני כשנתיים. הוא מסמל דברים שעברנו יחד. כרגע מה שיש לי זה להרים את הראש ולהביט בשמיים, ולקוות שגם מייה רואה שמיים, ירח וכוכבים. אני שמה את השיר הזה בקולי־קולות ומתפללת".

קרן מספרת שהיא ובתה חולקות אהבה לקעקועים: "למייה יש הרבה קעקועים, גם אחד עם הכיתוב 'אמא'. את הראשון היא עשתה כשהייתה בת 14, ואני כבר חושבת על הקעקוע שנעשה כשהיא תחזור אלינו. כבר יש לנו סקיצה - נעשה אותו כל המשפחה יחד".

למרות האופטימיות קרן חוששת. ימים ספורים לאחר חטיפתה של מייה פרסם ארגון הטרור חמאס סרטון ערוך שבו היא נראית פצועה בידה, מספרת שנותחה וקיבלה טיפול רפואי ומבקשת שיחזירו אותה הביתה כמה שיותר מהר למשפחתה.

"זו הייתה הפעם היחידה והאחרונה ששמענו ממנה", מציינת האם. "אני נורא מודאגת מהמצב שלה, גם בגלל שראיתי רק את פלג גופה העליון, והיא דיווחה לאחד המכרים שירו בה ברגל. זה חוסר ודאות ברמה שקשה לי לנשום. זו סיטואציה שהילדה שלך נמצאת במקום עוין, שמפגיזים מסביב, ואני לא יודעת אם היא אוכלת ומה מצבה הנפשי".

קרן מבקשת להעביר מסר: "אסור לעצור. צריכים לעשות הכל כדי שהחטופים ישוחררו, לא רק הורים, האחים או הסבים והסבתות - כולם צריכים להמשיך עד שהחטופים יהיו בבית. אלה הילדים של כולנו".

"הדבר הראשון שנעשה כשאלמוג יחזור זה לצפות יחד בסרט"

אלמוג מאיר־ג'אן | בן 21, אור יהודה | נחטף מהמסיבה ברעים

אלמוג מאיר־ג'אן בן ה־21 הוא חובב בגדים, מותגים ונעליים. בביתו באור יהודה מחכים לו, לצד משפחתו, גם לא מעט פריטי לבוש ואופנה שמזכירים אותו ושהוא כל כך אוהב. "אלמוג מאוד אוהב בגדים ונעליים", מספרת אחותו גאות אלגרבלי. "הפריטים, נעליים, כובעים, חולצות, הכל כאן בבית ואנחנו רק מחכים שיגיע. הוא אוהב להזמין בגדים באינטרנט ותמיד מתלבש יפה. כשאני רואה את הנעליים הצבעוניות אני חושבת עליו".

גאות ואלמוג בילו הרבה יחד בשנה האחרונה. היא היתה בחופשת לידה והוא בדיוק סיים שירות צבאי. "היינו נפגשים בבית של אמא, אוכלים יחד צהריים, רואים את כל הסרטים שגדלנו עליהם, מאוד אוהבים סרטי דיסני. הדבר הראשון שנעשה כשיחזור זה להיות עם המשפחה ולצפות יחד בסרט. אלמוג טיפוס מאוד משפחתי".

ביום שישי נסע אלמוג למסיבה של הנובה בקיבוץ רעים, בבוקר שבת התקשר לאמו אורית ועדכן שיש פיצוצים ויריות, שהמסיבה נסגרה, ומסר שהוא אוהב אותה. בשעות הצהריים המשפחה נתקלה בסרטון שבו הוא נראה עם ידיים על הפנים, מפוחד ומבוהל, עם עוד ארבעה צעירים, כנראה בשבי בעזה.

זה אות החיים האחרון שיש למשפחה מאלמוג, ומאז היא עושה כל מה שהיא יכולה להציל אותו. האם אורית טסה במשלחת לאתונה כדי להיפגש עם מנהיגים ועם הקהילה היהודית. אחותו גאות: "חייבים להחזיר את החטופים כמה שיותר מהר הביתה, בריאים ושלמים. אנחנו מנסים לשמור על אופטימיות, גם אלמוג עצמו בחור אופטימי שתמיד מסתכל על הצד הטוב יותר. אנחנו ביחד ואנחנו חזקים, וגם זה שעם ישראל מאוחד ותומך בנו מסייע".