לסעודת ליל השבת האחרונה, הזמינה משפחת ניצן חיילים המעבים בימים אלה את מערך השמירה ביישוב מגוריהם, שילה שבבנימין. והנה, רבע שעה לפני כניסת השבת, הבחין אב המשפחה, יעקב, בקבוצת החיילים שהתאספה בכניסה לבית. 'מעניין למה הקדימו', תהה בינו לבינו ופתח את הדלת.
הצהרת הרמטכ״ל: ״יעדי המלחמה מחייבים כניסה קרקעית - מיטב הלוחמים פועלים כעת בעזה״
רק כשנכנסה המשלחת הבין שאת החיילים האלה לא היה רוצה לראות לעולם. "מי זה"? שאל אותם. בנו גלעד שרת בעזה, חתנו הוקפץ לצפון.
"זה גלעד", הייתה התשובה. ואז בתגובה אינסטינקטיבית, או שמא בניסיון להתכחש לבשורה המרה, הורה למשלחת לצאת מהבית. "אני רוצה שיהודית תשמע את זה יחד איתי. הכל אנחנו עושים ביחד. גם את זה נעשה ביחד", אמר לחיילים.
וכך אכן היה. שבת קשה מאוד אך גם מחזקת עברה על המשפחה, בין בשורת האיוב על מות הבן ועד הלוויה, במוצאי השבת.
בן 21 היה גלעד ניצן בנופלו בקרב עם מחבלים בלב העיר עזה, מרחק ק"מ מבית החולים שיפא. על פי מה שסופר להורים, גלעד התקדם בחוליית חוד בין הסמטאות, עם מפקד הפלוגה, יהודה כהן, וחברו ליחידה יונדב לוינשטיין. אף כי קודם לכן וידאו שהסמטה נקייה ממחבלים, קבוצה מהם הגיחה כנראה מאחת המנהרות וירתה אש תופת אל עבר השלושה. הם נהרגו במקום. חייל נוסף נפצע. שאר הכוח המשיך בלחימה וחיסל את התוקפים.
אני עובר על התמונות של גלעד. אין אחת שהוא לא מחייך בה מאוזן לאוזן. "הוא היה לב. אוהב את כולם, מחבק את כולם, חבר של כולם", מספר האב יעקב.
בין סוף התיכון לגיוס לסיירת גבעתי למד בישיבה בכפר תפוח. ממנה קפץ לַדרום בבוקר שמחת תורה, עם דבר היוודע המתקפה של חמאס. ביום שלישי שעבר עוד הספיקה המשפחה לבקר אותו על גבול הרצועה, רגע לפני שנכנס פנימה להילחם. הייתה זו הפגישה האחרונה.
"בין טיהור העוטף לכניסה הקרקעית הוא סיפר קצת מה עבר עליו", אומרת האם יהודית. "לאחותו הגדולה, שהיא עובדת סוציאלית, אמר שיצטרך טיפול נפשי אחרי מה שראה בקיבוצים. הוא הדגיש שזה לא מחליש אותו ושעכשיו הוא מרוכז במשימה, אבל אמר שהוא יודע שאחר כך יצטרך לטפל בנפש שלו".
"ולאחות שלומדת רפואה אמר שאחרי מה שראה, הוא מבין באנטומיה יותר ממנה", מוסיף יעקב.
עוד הם מדברים ואדם לא מוכר מתיישב על הדשא, מאחורי כסאו של האב האבל. זהו גדעון בוגלה, אביו של חלל צה"ל, אדיר אישטו בוגלה, חייל גדוד 13 של גולני, שנרצח ככל הנראה ביום פרוץ המלחמה, בעת ששימש כשומר בשער בסיס נחל עוז. שלושה ימים חיפש אחריו האב בכל מרחבי העוטף, עד שהגיעה הבשורה המרה.
עם סיוע השבעה על בנו שלו, בוגלה עובר מניחום אבלים אחד למשנהו, מחזק את המשפחות שזה עתה הצטרפו כמוהו למעגל השכול.
"מישהו למעלה ראה וערבב אותנו"
"דמים בדמים נגעו", מצטט יעקב ניצן את הפסוק מספר הושע ומחבק חיבוק ארוך את בוגלה. "אנחנו בתוך גיגית. לפני המלחמה, כל אחד נדבק לצד אחד שלה ואמר לאחר, לימני, לשמאלני, לדתי, לחילוני, 'אל תיגע בי, לא רוצה קשר איתך'. מישהו למעלה ראה את זה, וערבב את הגיגית כמו שצריך. איזו מכה חטפנו כולנו, איזו מכה. כולנו עם אחד".
"זה שהוא לא מת סתם, אלא כדי להציל אחרים, נותן לנו משמעות. כי הוא לא מת רק עבורנו, אלא עבור כל עם ישראל שמתאבל עליו", מוסיפה האם יהודית. "והוא מת שלם, יפה, אפילו עם הפאות. נציג הרבנות שטיפל אמר שהיה כדור אחד בלבד, שנכנס מהמותן ויצא בלב". "כי זה גלעד", מוסיף האב יעקב, "אצלו הכל זה לב".
סיפור רודף סיפור, המבקרים יוצאים ונכנסים, ביניהם כאלה שלא הכירו מעולם את החייל ההרוג או את משפחתו, ופשוט הרגישו חובה להגיע.
מי שלא יכולים לנחם הם חבריו של גלעד, שעדיין בשדה הקרב. אך ליבם שלהם יצא אל ההורים השכולים ועל כן את מחלצי הגופה הם ציידו במבחנה קטנה, מלאה בחול.
"תמסור אותה למשפחה", אמרו לנציג הרבנות הצבאית. "ותגיד להם שזה חול מהאדמה שעליה נפל גלעד. עוד נשוב לשם".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו