הכתובת על הקיר בוהקת באדום: עזה שבצפון ירושלים

בשנים האחרונות התרגלנו לאסוף את הקליעים מהטרמפולינה של הילדים, ולכבות שריפות מבקת"בים ומזיקוקים • מתחילת המלחמה המתיחות על הגדר החריפה ומשפחות לא עוצמות עין בלילה • המראות מהעוטף הזכירו שיש טרור צמוד לפסגת זאב - ועל הממשלה לטפל בכך

מתפרעים במחנה שועפאט (ארכיון), צילום: אי.פי

הודעת המשטרה על חשיפת מעבדת הנפץ במחנה הפליטים שועפאט לא הפתיעה איש בפסגת זאב, שחלקה המזרחי גובל במחנה הפליטים.

שני פיגועים בירושלים בתוך שעתיים - פעילות הכוחות בשועפאט (ארכיון) // דוברות המשטרה

התרגלנו בשנים האחרונות להכיל. לשמוע בכל לילה צרורות ארוכים ממאות כלי נשק אוטומטיים במחנה. לאסוף בבוקר את הקליעים מהטרמפולינה של הילדים. לכבות את השריפות מהבקת"בים ומהזיקוקים. לשמוע "אטבח אל־יהוד" ברמקולים עד השעות הקטנות של הלילה. 

המתיחות על הגדר החריפה

מתחילת המלחמה המתיחות על הגדר החריפה. משפחות רבות לא עוצמות עין בלילות בשל קולות הנפץ וצרחות ההסתה, בשל העלייה של "צעירים" - חלקם חמושים - על הגדר, בשל הצעקות (בעברית) "נבוא לגמור אתכם".

זה לא קרב בארץ רחוקה: ביתי שוכן כ־150 מטרים מהגדר, בתים אחרים ברחוב שלי במרחק עשרות מטרים בודדים. זה לא טווח של טיל נ"ט - זה טווח של אקדח, או של "קרלו".

פעילות השוטרים לפנות בוקר בשועפאט (ארכיון), צילום: דוברות המשטרה

והנה עובדה שתפתיע לא מעט מאלה ששמעו על מאות המחבלים שיצאו מקן הצרעות הזה לחבל בירושלים ומחוצה לה, לשלוח חבילות עם צלבי קרס בשופרסל, לירות בכל הזדמנות על כוחות הביטחון - וכעת גם להכין פצצות:

מחנה הפליטים שועפאט הוא לא "יו"ש". הוא לא בשטח A, B או C. הוא שטח בשליטה ריבונית של ירושלים, שלפני קצת יותר מעשור הוקף בחומה עקב זליגה מאסיבית של גורמי טרור מענתא שבשליטת הרש"פ, הצמודה אליו.

ההתפרעות נענית ביד קשה

נכון, עיריית ירושלים לא נכנסת ולא מפנה משם אפילו זבל - כי אי אפשר לצרף לכל משאית זבל שלושה ג'יפים של מג"ב. כשפורצת שריפה במחנה צריך ללוות את רכבי הכיבוי בפלוגת מג"ב, כי אחרת הכבאים יותקפו ויירגמו אף שבאו להציל את חייהם של תושבי המחנה. זו המציאות במחנה שבשטח ירושלים, זו המשילות.

מערכת הביטחון החליטה שלא לפתוח את תיבת הפנדורה של שועפאט (ארכיון), צילום: AP

אין לי טענות למשטרת ירושלים ולתחנת "שפט" שחולשת על צפון העיר - להפך. מתחילת המלחמה המשטרה נמצאת על הגדר בכוחות מתוגברים, השוטרים וכוחות מג"ב מנסים לטפל מייד בכל הפרת סדר, בחלק מהמקרים ההתפרעות נענית ביד קשה. הוקמה כיתת כוננות. אבל יש כ־60 אלף איש מעבר לגדר, שאלפים רבים מהם, רבים מדי, היו רוצים לעשות בפסגת זאב את מה שעשו חבריהם העזתים בקיבוץ בארי.

בשבועות האחרונים השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הקל את חלוקת הנשק לאזרחים. זהו צעד מבורך שיכול להציל חיים, ואני ורבים משכניי צמודי־הגדר כנראה נתחמש.

המראות והקולות מהעוטף הזכירו לנו שיש עזה גם בירושלים. אבל על חבריו לממשלה של בן גביר להבין שבעוד השר יכול לחלק רישיונות נשק לאזרחים - תפקידה של הממשלה הוא למנוע את הצורך להשתמש בו. והכתובת על הקיר בין מחנה הפליטים שועפאט לפסגת זאב בוהקת באדום.

הכותב הוא עורך חדשות ב"ישראל היום" שמתגורר בפסגת זאב, בצמוד למחנה שועפאט

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר