הותר לפרסום: סרן בני וייס מחיפה, מפקד מחלקה בגדוד 195 שבעוצבת בני-אור (460), נפל בקרב בצפון רצועת עזה, בן 22 בנופלו. הועלה לדרגת סרן לאחר מותו.
"פעם אחרונה ראינו אותו ב-7 לאוקטובר, בשבת השחורה קראו לו להתייצב לבסיס. בעלי לקח אותו ליקנעם ומשם הוא נסע לבסיס. מאז לא ראינו אותו, רק יצא לנו להתכתב ולדבר בטלפון, הוא סיפר שהוא בסדר", מספרת אמו אינה.
"אני הסעתי אותו והייתי עם לב כבד מאוד. ידעתי שזה מסוכן. ביקשתי ממנו לחזור הביתה ולשמור עלינו, והוא אמר: 'אבא, צריך לעשות משימה. אני קצין וחייב לעשות את מה שצריך'", מספר אביו אלי.
ידעתם שהוא נכנס לעזה?
אלי: "הרגשנו. בדרך כלל הוא לא מספר הרבה על מה שקשור לצבא. ביום שישי האחרון הוא התקשר, אמר שהוא עובר לבסיס, להכשרה של טנק מרכבה ברק, ומאוד שמחנו. הוא אמר שהוא מוותר על ההצעה הזאת והוא רוצה להיכנס לעזה עם כולם. ביום שישי האחרון הוא אמר שיש מערכה ומחזירים טלפונים. ביקשנו ממנו להיות זהיר. לראות אותו בבית. הוא אמר שהכל יהיה בסדר, שלא נדאג".
אינה: "זאת הייתה השיחה האחרונה. הוא הבטיח שיחזור בריא ושלם. אבל זה לא קרה".
מתי התבשרתם?
אינה: "הגיעו אלינו אתמול ב-11 בלילה. שמענו דפיקות בדלת והבנו שקרה אסון, אסון נוראי, איבדנו את בני".
אלי: "בני היה צריך לסיים את התפקיד שלו כמ"מ בטירונות ולצאת לתפקיד מטה. הוא היה אמור להשתחרר עוד חצי שנה. היו לו הרבה תוכניות. הוא יחסר לנו מאוד. במהלך כל השנים בצבא זכינו לראות אותו פעמים ספורות בבית. גם בבית המחשבות שלו היו על הצבא, על החיילים שלו. גם בימים שהיה הבית הוא היה יוצא לבקר את החיילים שלו, לבדוק מה מצבם, האם יש להם בעיות כאלה או אחרות. זה היה בני".
"הוא היה מאוד אהוב על כולם. היה לו מלא חברים. כולם אהבו אותו. חיילים ומפקדים. מה שהכי אפיין אותו זה החיוך שלו, אור הפנים והשאיפה למצוינות. הוא לא פחד מקשיים. הוא היה נשמה טהורה שרצה לעזור תמיד. היה אהוב על כולם. הוא יחסר לנו מאוד".
הותיר אחריו שני הורים, אינה ואלי, ושני אחים: טומי בן ה-19 ודני בן ה-13.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו