יובל זילבר שנהרג בעזה הובא למנוחות: "היית דוגמה ומופת כמפקד - הראשון להתנדב לכל משימה"

אלפי בני משפחה חברים ואזרחים, הגיעו לבית העלמין בגן שורק בנטעים, כדי ללוות בדרכו האחרונה את לוחם צה"ל במילואים, סגן יובל זילבר ז"ל, בן 25 מרמת גן, שנהרג בקרב בצפון רצועת עזה.

סגן זילבר, בוגר תיכון "אהל שם", היה בטיול הגדול במזרח וכאשר שמע על פרוץ המלחמה החליט לחזור לארץ ולהתגייס בצו 8.

כהוקרה והצדעה, לקראת הלוויתו מאות עמדו עם דגלי ישראל משני צידי הדרך המובילה לבית העלמין.

"אנו עומדים כאן המומים וכואבים. יובל בחר להתגייס לשירות קרבי בנח"ל מתוך תחושת שליחות. יובל, היית דוגמא ומופת כמפקד. הראשון להתנדב לכל משימה. נלחמת בגבורה, חתרת למגע. בשם חיילי ומפקדי חטיבת הראל אני מצדיע לך" כך ספד לו סא"ל דב.  

נציב הפלוגה רס"ל שלומי ספד גם הוא: "יובל העביר לנו רוח חדשה, רוח אופטימית. חייליו ומפקדי הפלוגה ממשיכים להילחם בעוז ברצועת עזה"

אביו איתי: "מה שאתם שומעים עד עכשיו זה כלום כדי לספר על יובל. מהיכן מתחילים לספר על כזה אוצר? היית ילד יפה עם תלתלים, כזה מוכשר. לאן שהגעת קנית את כולם בטוב הלב שלך. אהבנו לטייל, כשהייתם קטנים בארץ וכשגדלתם בטיולים בחו"ל. שילבנו טבע וערים, יום אחד ביער בצפון אמריקה ויום אחד בניו יורק. היתה בך נתינה אין סופית. יצרנו אווירה מאוד מיוחדת, כך שהחברים שלך ושירה נהגו להתנחל בסלון. בצופים עשית תפקיד משמעותי, יצאת להתנדבות בבית שאן כדי לתת לילדים, התגייסת לצה"ל לשירות קרבי ופיקודי. כשיצאת לתאילנד ראינו את האהבה המיוחדת שלך לנועה. מעשי הזוועה של 7 באוקטובר החזירו אותך מבלי שתתבקש. לקחו את מפעל החיים שלי".

אמו יעל ספדה לו: "יובלי, ילד שלי אהוב, כך נפתחה כל ברכה שלי ליום ההולדת שלך. הפעם זה לשמור על הזיכרון, הבכי נשאר בתוכי, בתוך הלב. עצוב לי וכואב לי עד אין קץ. כל חלקיק שלך בתוכי הוא אור מתמשך. קשה לי, צריכה אותך מקרוב, תמיד אתגרת אותי, המסע הגדול נקטע בשביל ישראל והספקנו שנינו רק שני מקטעים. גאה שהייתי אמא שלך. תודה שהבאנו ילד כזה לעולם".

אחותו שירה: "יובלי, איך אפשר לסיפורים כשאתה לא נמצא? תמיד משדר שהכל טוב, פשוט מעריצה אותך, תסתכל עליי - יובלי, אם רק יכולתי להגן עליך. אני יודעת שרצית ללכת, אבל לא ללכת בלי לחזור. אתה הכל בשבילי".

אחותו רום: "איך אפשר להספיד את הבן אדם הכי חי בעולם? במרחק של שש שנים הלכתי בעקבותיך - אם זה בצופים - כל כך אהבת את שבט ירקון ואהבת גם את השבט הקטן בו הייתי. תמיד ליווית אותי, עזרת לי בהכל, עזרת לי באודישנים. השאיפה הכי גדולה שלי היתה לעשות שנת שירות כמוך. היית מאחורי ובאת לבקר. הרגשתי הכי קרובה אליך בעולם. אמשיך את הדרך שלך בצבא. יובל, אני מעריצה אותך, תמיד תהיה מלך עבורי. חיית חיים מלאים בהרפתקאות ונהרגת כגיבור למען המדינה שכל כך אהבת".

בהמשך ספד לו גם דודו בועז: "מגיע הלילה והלב נקרא. יעל אחותי הקטנה מאבדת בן. אז כבה האור וחושך על פני תהום. אני אוהב אותך כל כך - אחיין שלי, למרות גילך הצעיר לומד ממך המון, מכיר את הנתינה האין סופית שלך. סיכמנו שאחרי שתחזור נקים ביחד גשר לאיחוי הקרעים של החברה הישראלית השסועה".

בת הזוג נועה טברסקי ספדה לו: "יובל שלי, לא אשכח את היום שנפגשנו בתאילנד, ועדיין, באותו יום ידעתי שלא תלך ממני בקרוב. שנינו ידענו שקיבלנו משהו מיוחד, שקיבלנו מתנה, רק שלא ידענו שזה יהיה לזמן קצר. לימדת אותי לאהוב, ראינו את הטוב, עכשיו נשארתי לבד. אני מרגישה שכל הקלישאות על מי שאתה ומי שהיית עבורי נכונות".

חבריו: "לקחו לנו אח. היית ילד מבריק וחד ויודע הכל. הלכת בלי ההזדמנות לך תודה. על הסיפורים, על הנתניה, האוכל הטבעוני ושהגנת עלינו". חברו תומר פלד ספד גם הוא: "יובל היה הכי טוב שלנו. כל הסיבות לבכות עליך. בדרך כלל אני לא בוכה. בימים האחרונים יש הרבה סיבות לבכות. תמיד צחקנו על זה שנכתוב הספדים אחד לשני. אתה החבר הכי טוב שלי. הייתה בך עוצמה של גיבור אמיתי", כך ספר לו חברו תומר פלד. חברו ניר שמשרת בעזה שלח טקסט: "לילה, הסתכלתי לשמיים ואין כוכבים, משהו בלב לאיש טוב ואז שמעתי את השם שלך. עשינו ברית דמים".

על רקע הבכי בבית העלמין, רוני דלומי שרה לכבודו של זילבר את שירה 'איש של לילה' ואמרה: "הייתי צריכה לראות אותך במופע שלי".