"ידעת שאתה רוצה להיות חייל בצה"ל, להגן על המדינה - והלכת על זה בכל הכוח": סג"מ פדיה מרק ז"ל הובא למנוחות

רבים ליווי הערב (רביעי) למנוחות את סג"מ פדיה מרק ז"ל בהר המנוחות בירושלים. פדיה, קצין בגבעתי, נפל בקרבות מול המחבלים בעזה אתמול, כחודש אחרי שבן דודו אלחנן קלמנזון נהרג בעת שחילץ אנשים בזמן הטבח של מחבלי חמאס.

אמו ספדה בכאב: "בן שלי. אנחנו כאילו נפרדים ממך, אבל רק מהגוף, מהנוכחות הפיזית. אני אוהבת אותך וגאה בך על מה שאתה. היית גיבור חי, חזק, אמיץ ונחוש, ידעת מה אתה רוצה להיות, חייל בצה"ל, ולהגן על המדינה והלכת על זה בכל הכוח. יכולתי למנוע את זה ממך, אבל לא באמת יכולתי. ידעתי מה זה יעשה לך לנפש. היית כל כך רגיש, חמד של בחור, במובן הכי טוב שאפשר.

"יקר שלי, מתוק שלי, אני כבר מתגעגעת, שאין מילים לתאר, זה לא נתפס. אחכה לך שתבוא עם אבא ושלומי מתחיית המתים בקרוב קרוב. רק זה מה שמחזיק אותי ונותן לי כוח, הידיעה שאתם תחזרו".

אלוף משנה בחטיבת גבעתי ספד אף הוא: "היה לוחם יקר, אנו עומדים כאן היום המומים וכואבים. התגייסת לחטיבת גבעתי ועברת מסלול מאתגר. לאחר שירות משמעותי כלוחם בסיירת יצאת לקורס מפקדים. מתוך תחושת מחוייבות ומסירות הגעת לתפקיד מנהל מחלקה בגדוד צבר. היית לוחם ומפקד מקצועי ומיומן, מלא במוטיבציה. לאורך כל שירותך השתתפת במבצעים שונים ולקחת חלק משמעותי בהגנה על המדינה. על אף ההתמודדות של משפחתכם, בחרת להיות לוחם, זו בחירה של אמיצים. היית מפקד מזן נדיר, חייליך ראו בך דמות לחיקוי וסמכו עליך".

עוד אמר: "תמיד צנוע ובעל לב זהב וחיוך תמידי. מפקד מעורר השראה. הפצת אור וטוב בכל מקום שהגעת אליו. אתמול, ניהלה המחלקה בפיקודך קרב פנים מול פנים, והלחימה בדרום נמשכת גם ברגעים אלה. חבריך ומפקדיך, נבצר מהם להיות כאן היום ולהיפרד ממך. אני מבטיח לך שננצח, שנשיב את השקט והביטחון למדינת ישראל".

לסיום אמר: "משפחת מרק היקרה, תהיו גאים בפדיה. בחירתו להתגייס לשירות קרבי מעידה על החינוך שקיבל בבית ועל הערכים והמורשת שהנחלתם לו. נפלת כגיבור מול אויב שפל שרצח את אזרחינו. אני מבקש בשמי ובשם חיילי גבעתי גדוד צבר להשתתף בצערכם. מי ייתן ולא תדעו עוד צער. לנצח נעמוד לצידכם, לעד תהיו חלק ממשפחת גדוד גבעתי. תודה שהיית חלק מהחטיבה הסגולה. תחסר לנו מאוד. תנוח משכבך בשלום. מצדיע לך בדרכך האחרונה".

אחותו ספדה לו בדמעות: "אהוב אחד, הכי אהוב שיש, אני יושבת פה לכתוב בחדר שלך, עם הספרים המסודרים מידי, מדע בדיוני, ספרי קודש, רומנים תקופתיים. והכל מתיישב יחד. תמיד יש לי תמונה בראש שלי שאתה ילד קטן עם תלתלים קופצניים ורצינות תהומית שהיתה לך מגיל אפס, יחד עם החיוך הכי מתוק ושובה לב והעיניים הבורקות".

"אחרי הפיגוע, באופן כל כך הזוי ולא נורמלי, עברת לגור איתנו למשך 3 שנים של יום אחרי יום ביחד. אני מודה לך על הזכות להרגיש אותך קרוב וללמוד ממך אצילות, יחד עם צניעות. כשהיית מדבר זה היה חד, כל מילה במקום, עם עוצמה שאין לנאומים שלמים.  תמיד כשחיבקת אותי הרגשתי ביטחון ושקט ויציבות, יחד עם עדינות. עדינות שרואים במבט הרך. זוכרת אינסוף רגעים של שיחות על הפיגוע. ידעת שאתה רוצה להתגייס, ידעת לקרבי ולפיקוד. נחוש ועקשן, כמו שרק אתה יכול להיות.

"בכל מקום שהגעת הפכת להיות מנהיג. הילדים שלי מעריצים שלך, הם רוצים להיות כמוך. עדן אתמול, לפני שידענו, המציא עליך שיר. 'פדיה גדול וחזק'. רציתי לצלם את זה והוא אמר שלא, שהוא ישיר לך כשתחזור. איך אני אגיד לו שלא תחזור? הרגעים הכי קסומים היו כשציירנו ביחד. זוכר שקנינו חץ וקשת אמיתי כזה, מקצועי. חשבתי היום שזה כזה אתה, בסבלנות והתמדה, ושקט ונחישות, מתמקד במטרה, לא מאיץ, מכוון את המרחק, הדיוק, כמות הכוח, אתה אלוף בפגיעות למטרה, במובן העמוק ביותר".

"הלב שלך, היופי הפנימי והחיצוני, היכולת להכיל ולתת תוך כדי מסירות נפש. כולם רצו את הקירבה שלך, רק להיות לידך בנוכחות הזאת שיש בה רבדים רבדים. ידעת להעריך יופי, הכל אצלך מקושט ומהודר. חשבתי עליך ועל שלומי, שונים ודומים. הייתם כל כך קרובים, כמה הערצת ואהבת אותו וכמה הוא אותך. מעולם לא סיפרתי לך שבשנה הראשונה אחרי הפיגוע הוא ביקש ממני שהוא זה שיהיה אחראי עליך, שהוא מרגיש שאתה זקוק לו באופן מיוחד. כמה הייתי רוצה לחבק את שניכם עכשיו".

"אני יודעת שאתה יודע שאהבנו אותך ועדיין אוהבים אותך. תודה על מי שאתה בעבורי. אתה תלך איתי לעד. אח שלי, קטן-גדול, מכוח אהבתי אליך ואהבתך אליי אמשיך לחיות את החיים האלה. מבטיחה שמה שלמדתי ממך ימשיך להתוות ולהתוות לי דרך. הילדים שלי ימשיכו לדבר עליך בהערצה. בקשה קטנה, תתפלל עלינו לרפואת הנפש והגוף. תתפלל לניצחון ואחדות העם. תתפלל על המשפחה שלנו. גאה בך לוחם, ואוהבת אותך תמיד ולעולם".

גיסו של פדיה ספד: "גיסי היקר, ביום הנורא שבו גויסנו שנינו למילואים, מצאתי את עצמי במערבולת של משימות ולפתע קיבלתי טלפון ממך. שאלת מה איתי ואיפה אני מוצב. סיימנו את השיחה בבקשה הדדית לשמור על עצמנו ובהבטחהשבסוף ננצח. כעסתי על עצמי שלא הייתי רגיש כמוך והתקשרתי אליך.

"אף פעם לא היית דברן גדול, אבל יחד עם השקט שאפיין אותך, האישיות שלך תמיד היתה דומיננטית ומרשימה. באותה שיחה נתת לי תחושת ביטחון ושלווה, למרות שידעתי עד כמה הנפש שלך סערה מבפנים".

"אני זוכר איך התאמצת להגיע לאזכרה של אמא שלי במיוחד. כזה היית תמיד, חדור מטרה. אחרי שאלחנן נהרג, סירבת להגיע הביתה על אף שכאב לך מאוד. אמרת שאתה לא יכול לעזוב את החיילים שלך. אתה תישאר בליבי כאדם גדול, גדול יותר מהחיים. אדם גדול היית ותישאר. לנו מאוד קשה פה למטה בעולם הקודר והעקום הזה, אבל אתה בטוח שמח עכשיו לפגוש את אבא שלך שלומי ואת אלחנן. בבקשה תמסור להם את אהבתנו והגעגועים שלנו".

"במכתב שלך כתבת למשפחה: 'ארדוף אוייבי ואשיגם, לא אשוב עד כלותם'. אנחנו נמשיך את המשימה שלך כדי לכלות ולמחוק את הרוע הזה מהעולם, כדי שלדור הבא יהיה טוב לחיות פה. מעריץ אותך ואוהב אותך גיסי היקר.

"מאז פרוץ המלחמה בשמחת תורה פדיה לא היה בבית. שבוע אחרי המלחמה ושישה ימים אחרי שנפל בן דודו אלחנן קלמנזון הי"ד, הוא שלח פרחים הביתה וביקש שיצרפו אליה הודעה, בה רשם למשפחתו: "משפחה אהובה, ימים מאתגרים עוברים על העם ועל המשפחה שלנו בפרט. אנחנו חזקים. אני שומר עליכם ואיתכם בלב. אנחנו הולכים למחוק אותם".