הנשיא: "עומד כאן בשם אומה שלמה"; אלפים ליוו למנוחות את ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין

אלפי בני אדם הגיעו לבית העלמין באבן יהודה ללוות את אופיר ליבשטיין, ראש המועצה האזורית שער הנגב, שנפל בקרב מול מחבלים כאשר הגן על כפר עזה, הקיבוץ בו התגורר.

ליבשטיין היה חלק מכיתת הכוננות של הקיבוץ. כאשר שמע את ירי המחבלים הוא לקח את אקדחו האישי ויצא להגן על הקיבוץ. מכיוון שנהרג בעת שפעל יחד עם כיתת הכוננות הוא הוכר כחלל צה"ל. ליבשטיין היה בן 50 במותו. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.

ניצן, בנו בן ה-19 של אופיר נעדר מאז תחילת המלחמה. עם חדירת המחבלים לקיבוץ שהה ניצן בחדר במגורי הצעירים בקיבוץ, שנורו על ידי המחבלים. 

בדרך להלוויה עמדו עשרות אנשים בצידי הדרך עם דגלי ישראל.

אלמנתו של אופיר, ורד, סיפרה בבכי קורע לב על בן זוגה הנופל: "איך מסכמים 30 שנה של שותפות אהבה? הכנסת אור לחיי. לימדת אותי לשמוח ולאהוב. הקמנו יחד בית מופלא ואוהב עם ארבעה בנים. היה לנו בית שמח. היית איש של חזון, חלומות ואנשים. וכמה חברים היו לך. את כולם אהבת כאילו הם בני משפחה. את כולם שכנעת ששער הנגב הוא המקום המושלם לגור בו כי הוא 95 אחוז גן עדן ו-5 אחוז גיהינום. אבל איזה גיהינום.

"בשבת בבוקר יצאת מהבית עם האקדח ברגע ששמעתי שיש חשש לחדירה. ליד הבית היה לך מעצור בנשק והמרצחים ירו בך ונהרגת במקום. הם הרגו אותך אבל לא את החלומות שלך. אנחנו נמשיך להיות חזקים ביחד, נמשיך לצחוק ולשמוח כי האור ינצח. תן לנו כוחות כאן למטה כדי להחזיר את ניצן שלנו בריא ושלם. אוהבת אותך מאוד".

הנשיא הרצוג: "סיפרתי לביידן שוב ושוב על אופיר"

נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד בלוויה: "אופיר היקר והאהוב. ורד אסתי אביב עדן אורי, חברי כפר עזה קהל עצום ורב שבא להיפרד מאופיר שלנו. אופיר היקר ואהוב שלנו אני עומד כאן ושם מהשלמה בשם כולנו רק לפני חודשים ספורים שמחתי כל כך להקליט לך מבית הנשיא ברכה ליום הולדתך ה-50 להגיד לך כמה אני אוהב אותך כמה אני מעריך אותך, האדם התוסס נמרץ כל כך.

"איך אפשר להשלים עם הגדיעה האכזרית הזאת של תנופת חייך, בידי מפלצות אדם מתועבות – בעודך מגן בגופך ממש על המשפחה, על הקהילה, על הקיבוץ והמועצה על המדינה שאהבת כל כך.

"נאנקות חלל, בכי עוללים, קול תחנונים נשים; שברי כלים, קרעי בגד, כתמי דם ברפש; קול הקוראים: הכום שחטום!' – מחריד לב ונפש". כעבור למעלה ממאה שנה, מילותיו של שאול טשרניחובסקי צפו ועלו לנגד עינינו שוב ושוב בשבוע האחרון, הכו בעומק הנפש; למראה הטבח והרציחות המזעזעות, חילול הגופות, הנפילה בשבי האויב, האונס. האבל על חללי העוטף – קשישים ותינוקות, נשים וגברים - הוא לא רק אבל משפחתי, קהילתי או אזורי; הוא אבל לאומי.

 "אהוביי, אחיותיי ואחיי", המשיך הרצוג. "אני מגיע לכאן מפגישה עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. הבעת תמיכה נדירה ומיוחדת של מנהיג המעצמה הגדולה בתבל. סיפרתי לו שוב ושוב על אופיר; על כפר עזה, על אופיר. על הגבורה, על תעצומות הנפש; על הצמיחה והפריחה, על החורבן, ועל הצמיחה שעוד תבוא. לא סתם סיפרתי לו על אופיר, הרי יש משהו מדויק כל כך, כשהאבל הלאומי הזה משתקף כאן היום – דווקא בהלוויה של אופיר. אמרתי לו שמדינה שלמה לא תשכח היום הארור ההוא - שמחת תורה, שבת, ה-7 באוקטובר.

"סליחה שלא הצלחנו להציל את כולכם"

יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ: "הלב מסרב להאמין שצריך לדבר על אופיר בזמן עבר. מהמקום שבו אנחנו נמצאים קשה לראות את גן העדן שאופיר בוודאי נמצא בו עכשיו ביחד עם רבים אחרים. אני כאן, למרות הקושי והכאב לומר זאת כדי קודם כל לבקש מכם סליחה. סליחה שלא הצלחנו להציל אתכם. סליחה שלא הצלחנו לשמור עליכם הפעם. שלא הצלחנו להציל את אופיר, שלא הצלחנו להציל את כולם. אבל אני כאן גם בכדי לומר לכם ולכל אזרחי ישראל שאנחנו לא נעצור עד שנגשים את החלום של אופיר וכל העוטף ובכל הארץ שבנה לשוב 100 אחוז גן עדן".

"זה ייקח זמן רב המלחמה בדרום ואם יהיה צורך גם בצפון או בכל מקום אחר תיקח חודשים, אבל הבניה תיקח שנים . אבל המטרה היא לא רק להביס את חמאס אלא להשיב לאזור את מאה אחוז גן עדן".

מרים פרץ: "אם תפגוש למעלה את בני תגיד להם שנתנו את הכי טוב שיכולנו לתת ואנחנו נמשיך. אני לא יכולה לראות אותך כאן. איך אפשר להספיד אותך? זכיתי להכירך שנה אחת בלבד ולא ידעתי שהמתנה תהיה קצרה ושוברת לב. הכרתי אותך במסעות בקהילות היהודיות. הנה אני ניצבת כאן מול האיש הכי פעיל והוא אינו עונה.

"איך אפשר להיפרד ממך? לימדת אותנו על החוסן של אנשי העוטף. זכינו לחגוג איתך את יום הולדת ה-50. בירכנו אותך בלי לדעת שזו תהיה היומולדת האחרון שלך. תמיד היית מלפנים, נושא הדגל, כמו בקרב שנפלת. ראש מועצה שיוצא להגן על תושביו. האם אלו שבאו להרוג אותך ידעו כמה חשבתם עליהם, כמה פתחת אזורי עבודה שתהיה להם עבודה. הם ידעו את מי הם הורגים?".

איש של שלום שנלחם על הגנת המדינה

האח דורון: "לא חשבתי שניפרד כ"כ מהר. אתה העוגן של המשפחה. שאבנו ממך ביטחון. נכנסת לנעליים הגדולות של אבא שלנו ועכשיו אתה עם כולם בגן עדן.

"הגשמת את הייעוד שלך עוד בחיים. אתה השראה. חיזקת את הגאווה היהודית בכל העולם. תמיד בבית שלך הרגשנו בטוחים. תמיד היינו בטוחים לידך. הלב שלך סימן את כל מה שטוב בארץ הזו. אנחנו בהוקרה על הלב הזה שזכינו בו גם אם זה רק ל-50 שנה. ואנחנו יודעים שהוא ממשיך לפעום בכל אחד מאיתנו.

"יצאת למלחמה שאתה לא אוהב, אתה איש של שלום. נלחמת על הגנת המדינה וכדי להגן על הבית שלך ומשפחה שלך ושילמת בחייך".