צפו: השיחה המרגשת בין ניצול הטבח במסיבה לאלמנת האיש שהציל אותו

כבר שבוע וחצי מאושפז גל לוי (22) בבית החולים שיבא, אחרי שחולץ מהטבח בפסטיבל המוזיקה ברעים. במשך כל הזמן הזה הטרידה אותו בעיקר שאלה אחת: מיהו אותו מלאך שאסף אותו בג'יפ וחילץ אותו מהתופת אל בית החולים קפלן, שש שעות אחרי שמחבלים ירו לו בברך.

"אני רק יודע שקראו לו ליאון, והוא הציל את החיים שלי", מספר לנו לוי שאושפז עם פציעה בברך ושבר בעצם הירך.

"אני רק זוכר שכמה חיילים שמו אותי על ג'יפ, הקאתי, הזעתי ולא נשמתי טוב. רק ניסיתי לא לאבד הכרה והכל סביבי נראה אפוקליפטי. הנהג לבש מדי צה"ל. הוא גיבור שסיכן את חייו בשביל להציל אותי והייתי רוצה לפגוש אותו ולהודות לו". ואז גל השתנק והוסיף: "אבא שלי חושב שהוא מת, אבל אני מקווה שזה לא נכון".

כמה בירורים העלו כי החששות של האב אכן היו נכונים. המחלץ ליאון בר (בן מוחה), שהציל עוד רבים, נרצח ביום השני של המלחמה.

חיברנו בין גל לוי, ממיטתו במחלקת השיקום, לאלמנתו ולאחותו של ליאון, שיושבות שבעה בגדרה. "כל יום מגיעים אלינו לשבעה ילדים וילדות שמחבקים ומספרים שליאון הציל אותם", סיפרה האחות השכולה.

בשיחת הווידאו סיפר גל לעינת האלמנה: "הוא נסע כמו מטורף בכבישים כדי להציל אותנו. הוא באמת גיבור. בדרך לבית חולים ירו עלינו, והוא הצליח לחמוק מהכדורים ואף קליע לא פגע ברכב. אין לי מה להגיד חוץ מתודה לכם ותודה לו. הוא באמת מלאך".

חבש עצמו בחוסם עורקים

גל לוי חזר לפני חודשיים וחצי מטיול בדרום אמריקה, ואל המסיבה ברעים נסע עם עוד כעשרים חברים. בזמן שהמחבלים חדרו לשטח, התחבא גל בקרוואן קטן בכניסה, שבו נמכרו הכרטיסים לאירוע.

"כשברחתי ראיתי אנשים נמלטים עם חורים בגפיים ודם. בחדר הכרטיסים התחבאו עוד אנשים ושמענו מבחוץ יריות, צרחות, פיצוצי רכבים, צרור ממאג. היה להם כל פק"ל אפשרי".

בשלב מסוים מישהו ניסה לפתוח את הדלת, וצרור שנורה פגע בגל, שהתעשת וחבש עצמו בחוסם עורקים. בהמשך נכנס פנימה אדם נוסף, שבא כדי לשדוד וצעק Money. נתנו לו טלפונים ניידים והוא הלך. כעבור שש שעות גל ושלושה ניצולים אחרים חולצו מהמחבוא והועלו לרכבו של ליאון.

ליאון, גיבור ישראל

ליאון בר היה אלוף־משנה במילואים, ששירת במערכת הביטחון במשך 26 שנה וגם לחם בדרום לבנון. בשבת בבוקר התעוררו בר ומשפחתו בגדרה לקולות הנפץ והאזעקות.

ליאון לא חיכה. ב־8 בבוקר, לפני שהתברר המצב בשטח, הוא לבש מדים, לקח קסדה ויצא במכוניתו הפרטית לחפש איך אפשר לסייע.

"אבא שלי גיבור ישראל", מספר בנו עומר. "מ־9 בבוקר ועד הערב הוא לא עצר, פינה עוד ועוד פצועים אל בתי החולים ברזילי, סורוקה וקפלן, עשרות על עשרות של פצועים.

"כשהתחילו לזרום דיווחים על מה שמתרחש במסיבה הוא נסע לשם בלי למצמץ ולהסס, העמיס על הג'יפ עוד ועוד אנשים חסרי ישע, פעם לפטיש ופעם לנתיבות, הלוך ושוב".

אבל בר לא הסתפק במעשי הגבורה האלה, ולמחרת המשיך לסייע בדרום. הפעם הצטרף אליו בנו עומר. הם פינו גופה שאיתרו בשטח והעבירו מידע לזק"א על מיקום של 20 גופות נוספות.

"עבודתנו הסתיימה. כבר היה צבא, זק"א עבדו. ליד אנדרטת חץ שחור, כשרצינו להסתובב בחזרה לכיוון הבית, ראינו מכונית משטרה שירו עליה", מספר עומר. "ירדנו לבדוק מה מצבם, ואז הסיוט הכי גדול החל. בום ענק, רימון הלם. אבא שלי צעק 'יורים עלינו' והתחלנו לרוץ.

"ראיתי את המחבל מאחורי אבא. צרחתי. נפלתי והמשכתי לרוץ. במזל היו 100 מטר מאיתנו שלושה אזרחים חמושים שהסתערו. לקחתי את המכונית שלהם ונסעתי להזעיק עזרה. את אבא שלי לא ראיתי יותר. הוא באמת היה גיבור ישראל".