בתוך כל השכול והכאב שעוטף את המדינה, יש גם כמה רגעים של אושר, בדמות תינוקות חדשים שבאים לעולם. יצאנו לשאול את ההורים הטריים איך זה מרגיש להעניק חיים חדשים בזמן מלחמה.
ענבל וליאור יניב | מושב דבורה
"קראנו לו אופיר על שם אח של גיסתי, אופיר ליבשטיין ז"ל, שנרצח"
ביום שלישי האחרון נולד במרכז הרפואי העמק בן רביעי לענבל ולליאור יניב ממושב דבורה, בשבוע ה־35 להריון. "ילדתי מוקדם מהצפוי", ענבל אומרת. "מתחילת המלחמה עברו על משפחתנו ימים לא פשוטים בכלל, וכל האירועים הכניסו בנו טראומה קשה, חרדות וסטרס, שככל הנראה גרמו ללידה מוקדמת".
כשהיא מדברת על ימים לא פשוטים שעברו על משפחתה, מתכוונת ענבל לאחד מהנרצחים הראשונים ששמם פורסם. "אח של גיסתי הוא ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין ז"ל שנרצח. אנחנו משפחה שכולה מאז שאחי נועם נהרג בפיגוע שהתרחש בעפולה לפני 23 שנה".
הלידה עצמה היתה קלה. ענבל מספרת כי "לאחר יומיים של המתנה להתקדמות הלידה תוך כדי אשפוז, נכנסתי לחדר הלידה וילדתי בתוך שעתיים וחצי. לידה מהירה וטובה, ללא פיטוצין וללא אפידורל.
"זה היה מרגש להביא חיים בתוך כל הטירוף שאנחנו עוברים. לידה זה אות לחיים וזה נותן תקווה לאור שיגיע אחרי כל הסיוט הזה. החלטנו לקרוא לו עברי אופיר - עברי כי לכל הילדים יש את האות ע' בשם, ואופיר כי זה שמו של ראש מועצת שער הנגב שלחם בגבורה, ועכשיו זה השם הכי מתאים".
שרון ושמואל פולק | לוד
"רגעים מיוחדים ומרגשים בתוך כל התופת שבחוץ"
שרון פולק, בת 31 מלוד, מזכירה בחברת תעבורה, הגיעה ביום רביעי שעבר לבית החולים בילינסון כשהיא על סף לידה בהיריון שלישי. היא הגיעה לבדה לבית החולים, משום שבעלה שמואל גויס למילואים כבר ביום הראשון ללחימה.
"זו תחושה מורכבת ולא פשוטה להיות ביום הלידה ללא בעלי", היא מספרת. "יש בבית עוד שני ילדים שעליהם שומרת חמותי. לשמחתי, עטפו אותי פה בבית החולים. המיילדות ויתר הצוותים המסורים לא נתנו לי להרגיש שאני לבד לרגע אחד".
לאחר חמש שעות שלה בחדר הלידה, שמואל קיבל שחרור ממפקדו כדי להגיע ללידה ולחזור לאחר מכן אל כוחות המילואים. הוא הספיק להיות עם שרון בלידה, וכעת היא מתאוששת לאחר ניתוח קיסרי.
פרופ' אסנת ולפיש, מנהלת ביה"ח לנשים בבילינסון, אומרת: "מטבע הדברים, בימים של מלחמה יש נשים שמגיעות ללדת כשחלק מבני המשפחה הקרובים לא יכולים להיות לצידן. המלחמה הזו נוגעת ומהדהדת בכולנו. הצוותים שלנו בחדרי הלידה ובמחלקות מנסים לעשות הכל כדי שלא ירגישו לבד, ושיהיו עטופות ושמחות ברגעים המיוחדים והמרגשים האלה - כמו באי קטן של שמחה, בתוך כל התופת שבחוץ".
טל וצחי צוק | בית אלעזרי
"החיים חייבים להימשך ולכן קראנו לה ליב, שם שמסמל חיים"
טל צוק, בת 35 מבית אלעזרי, לא דמיינה שכך תיראה הלידה שלה. בשבת בבוקר התארגן בעלה צחי לצאת עם הילדות הגדולות יותר לשיט בטבריה, אך "ברגע שהתחילו האזעקות נכנסנו לממ"ד, ולאט־לאט, כמו כל עם ישראל, הבנו את ממדי הזוועה", היא מספרת.
צחי - הבעלים של מלון בגדרה, של ספא ברחובות ושל עסקים נוספים באזור, שעובדים שלו איבדו בני משפחה שנרצחו באירועי הזוועה בדרום - התגייס מייד למשימה: אירוח משפחות מהעוטף ותרומת מזון לחיילים.
ביום ראשון שעבר הגיעה טל לביקורת במרכז הרפואי קפלן שברחובות, והבינה שמשם היא כבר תצא עם התינוקת בידיים.
"חיכינו לה כל כך הרבה זמן, וזה כל כך עצוב שהלידה יצאה דווקא בתקופה הזו", אומרת טל. "גם בחדר הלידה היה קשה להתנתק, אבל פגשתי בקפלן צוות נשים עוצמתי, חם, רגיש וסובלני שעזר לי לעשות את זה.
"הבנתי גם שהחיים חייבים להימשך, ולכן גם קראנו לה ליב, שם שמסמל חיים, חיוניות, הצלחה ואושר. קשה לי להכיל את הניגודיות בין כל מה שקורה במדינה לבין האושר הפרטי שלי, אבל החיים חזקים מהכל".
ליאל ולידור סופר | כפר סבא
"לצד כל הכאב יש פה גם שמחה"
בנם הרביעי של ליאל ולידור סופר נולד ביום הרביעי למלחמה במרכז הרפואי מאיר שבכפר סבא. "קשה ללדת כשהלב בוכה ומפחד", משתפת ליאל, "ולרגע אפילו לא הצלחתי להתקדם בלידה. ללדת בצל אזעקות וטלפונים המבשרים על עוד מישהו שאנחנו מכירים שנרצח - זה בלתי נתפס. אבל החיים באמת חזקים מהכל, ולצד כל הכאב יש פה גם שמחה".
אביו של לידור, שלום סופר, נרצח בדיוק לפני שנה בפיגוע דקירה. לידור עצמו מתנדב בזק"א, ואמור היה להיות בימים אלו ביישובי העוטף, עסוק במלאכת הזיהוי הקשה מנשוא. "הלידה היתה מרגשת מאוד", אומר לידור, "גם בגלל אבא, גם בגלל המצב, וכמובן בזכות התמיכה המדהימה של נוי רוט, המיילדת שליוותה אותנו.
"אחד מהאנשים הראשונים ששמענו שנפלו היה מג"ד סיירת הנחל סא"ל יונתן צור, שהרס את בית המחבל שרצח את אבא שלי והפך לחבר קרוב שלנו. הכאב עצום. מבחינתי, הלידה שלנו מוכיחה שלא משנה כמה ינסו להשמיד אותנו - אנחנו חזקים ונמשיך הלאה, נתחזק ונתרבה כמו שעשינו באלפי השנים עד כה".
ד"ר גיל שכטר־מאור, מנהלת חדרי הלידה בביה"ח מאיר: "מדינת ישראל עוברת ימים מטלטלים ומזעזעים, ואנחנו מודים על כך שהחלק שלנו במעגל החיים הוא של רגעי הבריאה, מלווים את היולדות שלנו ומייחלים ביחד לימים אחרים".
קים ודור מרסיאנו | באר שבע
"לידה בימים כאלה נותנת לנו המון אור"
בליל יום שלישי האחרון, בשעה שבחוץ נשמעו האזעקות, קים מרסיאנו, בת 29 מבאר שבע, היתה בעיצומה של לידה במרכז סבן למיילדות בבית החולים סורוקה שבבאר שבע. זו היתה בתה השנייה, אחות חדשה לתינוקת שנולדה לפני שנה וחמישה חודשים.
"לידה בימים כאלה נותנת לנו המון אור", היא אומרת. "היתה לי לידה נהדרת וידעתי שאני בידיים טובות" - ולא בכדי: בעלה דור הוא רופא מתמחה בחטיבת נשים ומיילדות בבית החולים, וגם את המיילדת ענת בן הלוי היא כבר הכירה.
"כל כך שמחתי לפגוש שוב את ענת, המיילדת המדהימה שיילדה אותי גם בפעם הקודמת", מספרת קים.
ענת עצמה מאשרת: "בלידה הראשונה היה לנו חיבור ממש טוב, וקיווינו שניפגש גם בלידה השנייה, מתי שתהיה. הייתי אמורה להיות בחופשה שנתית בימים האלה, אבל בגלל המצב והמלחמה נוצר מחסור במיילדות, כי חלקן תושבות עוטף עזה, והן נאלצו לעזוב את האזור עם המשפחות שלהן.
"כשהגעתי למשמרת פגשתי את קים שהגיעה ללדת, והתרגשנו מאוד מסגירת המעגל בלידה הזאת. אני שמחה שיכולתי ללוות אותה פעם נוספת".
שמרית אדרי וקורין ברבי | שדרות
"התינוקות שלנו הם מסר לאויבינו: אנחנו כאן כדי להישאר"
שמרית אדרי בת ה־32 וקורין ברבי בת ה־35, שתיהן משדרות, ילדו בנים ביום שני שעבר במרכז הרפואי ברזילי שבאשקלון. "התינוקות שלנו שזה עתה נולדו הם מסר לאויבים שלנו: אנחנו פה כדי להישאר", מצהירה קורין בביטחון מלא.
עבור שמרית זוהי לידתה החמישית. התינוק שנולד מאושפז בפגייה של בית החולים, וכאשר ישתחררו הם מתכוונים לחזור הביתה לשדרות - שם נמצא בעלה המטפל בארבעת ילדיהם הנוספים. "בצל כל הצער והכאב שאנחנו חווים בימים אלה, הבאנו חיים חדשים לעולם וזה נותן כוח ותקווה. אני מאחלת שנשמע רק דברים טובים", היא אומרת.
בעלה של קורין נמצא לידה, בעוד ילדיהם שוהים בבית סבתם באשקלון, אך גם לה אין כל ספק: "אנחנו חוזרים הביתה לשדרות - אמנם בתחושת פחד, אך עם תקווה שהשקט יחזור".
