"48 שעות אני בדרך רק כדי לראות את הילדים, אני חייבת להיות כבר בבית" אומרת סוזי כבודי, כאשר המטוס של חברת 'ישראייר' ממריא משדה התעופה בלרנקה. בעיר הקפריסאית מדברים בשבוע האחרון רק עברית. ביחד עם אתונה היא הפכה להיות ה'האב' המרכזי של הישראלים. אנשים מגיעים הנה מכל קצוות תבל: "ניו יורק, לונדון, קפריסין" מסביר לנו גוסטב, שיחד עם שמונה זוגות יצאו לטיול החלומות של חודש בארצות הברית והדרך חזרה הפכה להרפתקה אחת גדולה.
הקפריסאים עוד לא מבינים לגמרי את גודל העניין, מבחינתם זה עוד מבצע צבאי קטן, אבל הם מרגישים שהם חלק מאיתנו, ותחושת השליחות ממלאת גם אותם. "צריך שיהיה במטוסים הרבה דלק, למקרה שלא תוכלו לנחות וייקח לכם זמן להיות באוויר".
הקברניט חגי גופר מסביר לנוסעים בעברית ובאנגלית: "ייתכן ויהיו עיכובים עקב ירי טילים והמצב הביטחוני, אבל הכול בשליטה מול מגדל הפיקוח". את הישראלים שבמטוס חזרה זה לא מעניין. רק להגיע. בחלון בנחיתה, כולם מסתכלים אולי במקרה יהיה איזה יירוט ככה על הדרך, כמו שהם ראו בחדשות.
אבי וייסמן והחברים שלו יצאו לטיול בשבת של סוף החגים. המחירים צונחים אז, והם יצאו לאיטליה. רק שאז, כשהגיעו, יחד איתם הגיע גם צו 8. " איך שהגענו, כבר התחלנו לחזור חזרה. עכשיו 12 בלילה, ובתשע אנחנו כבר צריכים להיות שם. אבל זה חשוב לחזור, אי אפשר לוותר על זה. יש המון דאגה כשאתה מסתכל על הדברים מבחוץ".
במטוס עצמו אנשים מנסים לברר אם עוצמת הזוועות היא אכן כפי שמספרים בתקשורת. "פשוט מרחוק זה נראה הרבה יותר מפחיד". רון סבן רק החל את הסמסטר שלו בדנמרק במסגרת חילופי סטודנטים, אבל לפני שהספיק להתרגל בכלל למה שקורה, הוא קיבל את הצו. "מדנמרק לגדוד 710 צמ"ה, אבל מבחינתי הכל בסדר, יהיה בסדר לא לדאוג".
הישראלים בנתב"ג ובלרנקה קונים שלושה כרטיסים בשלוש חברות שונות. הפחד שאחת הטיסות תתבטלנה, מובילה לתופעה מוזרה בשדה התעופה בישראל. כאילו מדובר באיצטדיון בלומפילד, תיירים עומדים בחוץ ומחפשים כרטיסים בכל מחיר לאן שיש בעולם, אחרים שואלים "אם אפשר להחליף מלרנקה לפראג", ואחרים עומדים מול הלוחות המראות ומחליטים על איזה כרטיס לוותר, מבלי להודיע בכלל לחברות התעופה. "מקסימום הלך הכסף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו