בזו אחר זו הגיעו המשפחות, עד שהלובי במשרדי 433 כבר היה צר מלהכיל. אב שמחפש את בתו שיצאה לבלות במסיבה, ילדים שמחכים לאות חיים מהוריהם המתגוררים ביישובי העוטף, רשימה בלתי נגמרת של שמות שמאחורי כל אחד מהם עולם ומלואו. מדי פעם נשמע קול בכי חרישי. נעים בין תקווה לייאוש.
ניצן יעקב מחפשת את שתי אחיותיה הנעדרות ואחיינה // צילום: נועם (דבול) דביר
משרדי להב 433 בקריית שדה התעופה הפכו למרכז לאיתור נעדרים. בני המשפחות שמחפשים את יקיריהם התבקשו להגיע עם פריטים מזהים, כאלו שניתן להפיק מהם דנ"א ותמונה. לכל אחד נפתח תיק, כל משפחה עוברת תשאול. כולם מתארים בעיקר את הכאוס, את חוסר המידע, חוסר המענה וחוסר האונים, בשל העובדה שלאף אחד פשוט אין תשובות.
אל המרכז הגיעו בין היתר אלה ואלכסיי, הוריו של ניר פופוב, בן 25. הם מחפשים אותו משבת בבוקר, אז החלה המתקפה. ניר הוא מאבטח של השר שלמה קרעי ועשה את דרכו לעבודתו, אך מאז נעלם.
"אני לא יודעת מה איתו, ראו את האוטו שלו בשער הנגב בסביבות השעה 6 בבוקר ומאז הוא נעלם", אומרת אמו. "כולם שותקים, אף אחד לא יודע איפה הוא. איך שהתחיל ירי הרקטות ניסינו להשיג אותו - ואין מענה. פנינו לכל מוקד אפשרי. מסרנו את המסרק שלנו ואת מברשת השיניים כדי שיוכלו להפיק דנ"א".
"אף אחד לא יודע מה קורה": אנה ואלכסיי מחפשים את בנם ניר // צילום: משה בן שמחון
האב אלכסיי מוסיף: "אין בית חולים שבו לא חיפשנו אותו. בכל ארבע שעות הגעתי לברזילי (בית החולים באשקלון). אנחנו רק רוצים לדעת מה איתו".
הילדות מחכות להורים
במרכז הנעדרים הקימו כמה תחנות. תחילה פוגשים בני המשפחה עובדת סוציאלית ולאחר מכן הם עוברים תשאול, שבו הם מוסרים פרטים ומידע רלוונטי.
המתשאלים מבקשים מהמשפחות הרבות שמגיעות אל המקום לתת פרטים מזהים, מבררים מתי שוחחו עם הנעדר בפעם האחרונה, מה תיאר הנעדר, איפה היה, דרכי זיהוי ועוד. לאחר מכן מוסרים דגימות דנ"א כמו בגדים, מברשת שיער, מברשת שיניים ועוד. מי שמבצעים את התחקיר הם בין היתר חוקרי משטרה, שרגילים לסיטואציות אחרות לחלוטין.
ג'סיקה אלטר על בן זוגה שככל הנראה נחטף בידי חמאס / טיקטוק
יוגב טמם מחפש כבר יומיים את אחיו אדיר ואת גיסתו שירז, הורים לשתי בנות צעירות שבילו במסיבה ברעים. "כבר בשבת בלילה מסרנו עדות בתחנת המשטרה, היום בבוקר החלטנו לחזור שוב לחפש בבתי החולים וגם להגיע לכאן לראות אם יש מידע חדש", מספר יוגב.
"יש כאוס אחד גדול, אתה מתקשר לבתי חולים ואומרים לך 'אין לנו מידע'. מתקשר למשטרה - מעבירים אותך מהשוטר הזה למוקד הזה, לא נותנים באמת מידע. שלחו אותנו לחפש אצל הצבא - אבל אין מענה. אני רק מבקש, תעשו הכל כדי להביא אותם או תביאו לנו מידע. ישבתי לראות סרטונים של חטיפות, ראיתי את כולם ולא הצלחנו לראות אותם".
בני הזוג טמם נקלעו להתקפת המחבלים בשעות הבוקר ויצרו מייד קשר עם המשפחה, אך אחרי זמן קצר נעלמו עקבותיהם.
"שכל העולם יראה מה שאני עובר"
"ב־6 וחצי בבוקר, באזעקות הראשונות, עוד היה איתם קשר, דיברנו איתם והם אמרו שהם לא בטוב אבל מקווים שהצבא יבוא לחלץ אותם. שם נותקו הקשר הטלפוני וההודעות. עשינו איכון ולפיו הרכב היה בנתיב העשרה. היום בבוקר מצאו את הרכב במפלסים אבל הם לא היו שם. יש להם שתי בנות צעירות, בנות 10 ו־8, אמרנו להן שכרגע אנחנו לא יודעים איפה אמא ואבא וכשיהיה מידע נעדכן אותן", אמר ופרץ בבכי.
אמו של אחד הנעדרים בזעקה ליו"ר ועדת הבריאות: "אני מתמוטטת - רק רוצה את הבן שלי!"
לצד משפחות האזרחים הגיעו גם הורים של חיילי צה"ל שלא מצאו מענה אצל רשויות הצבא. כך, למשל, סיפרו בני משפחתה של חיילת ששירתה בגבול עזה:
"אין עם מי ליצור קשר בצבא, חלק מהמפקדים מתים. אין עם מי לדבר, לא עם המוקדים, לא עם המספרים שפורסמו, הם לא מסונכרנים ביניהם. יש המון הורים של חיילים שלא יודעים כלום. הצבא לא דיבר איתנו. יש קצינה מתוך הצבא ששאלה אותנו אם אנחנו יודעים משהו. אף אחד לא מדבר על החיילים".
אמש כינסו נציגי המשפחות מסיבת עיתונאים, שבמהלכה סיפרו כי הקימו נציגות שמטרתה לחבור יחד ולהחזיר את קרוביהם.
"אני מבקש שכל העולם יראה את מה שאני עובר", אמר אורי דוד, אביהן של הנעדרות הודיה ותאיר, "חייבים להחזיר את הילדים הביתה - וכמה שיותר מהר. צריך שמישהו ייתן לנו תשובות. אולי לא את כולן, אבל לפחות חלק. 48 שעות - ולא קיבלנו פסיק של מידע מהרשויות".
השתתפה בהכנת הידיעה מרב סבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו