אי אפשר שלא להיות מודאגים. מודאגים מאד. רצח רודף רצח רודף רצח. ירי, דקירות, מטענים ברכבים, צרורות מתת מקלע בצהרי היום באמצע רחוב ראשי, טבח של חמישה בני משפחה, 4 נרצחים ביום, רצח של ערבים, יהודים ואריתראים. רצח של גברים, נשים וילדים. הגופות מצטברות והדם שוטף את הרחובות.
האלימות לא פוסקת: שני פצועים בקטטה בין אריתראים בנתניה // צילום: דן אסולין, דוברות המשטרה
בארגון בו הם משרתים הולך ונשחק, אמון המשטרה בדרג הפוליטי הממונה - הולך ונעלם. ההרתעה מול העבריינים הולכת ונעלמת גם היא, יחד עם הכלים הטכנולוגיים שאפשרו בעבר מלחמה אפקטיבית בפשיעה.
החיבור של כל אלו הוא אנרכיה, לא פחות. התחושה היא שהעבריינים חשים בטוחים לעשות ככל העולה על רוחם. בעולם הלחימה בפשיעה ישנו המושג ״הסיכוי להתפס״, The chance to be caught, נדמה שהסיכוי היום שעבריינים יתפסו אפסי, והם יודעים את זה. המצב הוא מצב חירום כבר מזמן. הכתובת מרוחה על הקיר.
המונה יתאפס בתחילת 2024, נתחיל לספור מחדש את הארועים והרציחות. וכולם יציגו ״ירידה דרמטית בפשיעה״. ויטפחו אחד לשני על השכם. תחי הסטטיסטיקה. צריך לחשב מסלול מחדש. צריך לעשות שינוי חד ומהיר בכמה רמות. ברמה הלאומית - להחזיר מיידית את הכלים הטכנולוגיים לשימוש המשטרה. המצב כיום הוא כאילו נשלח את הימ"מ להלחם במרכז ג'נין עם אקדחי קפצונים.
לתת למשטרה גיבוי מצד ראש הממשלה כפי שניתן לצבא לשב"כ ולמוסד, לשים את המשטרה במקום אחר לחלוטין בסדר היום הלאומי. לא בסיסמאות, אלא במעשים. למצב את תפקיד השוטר ככזה שמועמדים יילחמו על כל משרה. להפסיק לחבוט במשטרה כאילו היא שק החבטות הלאומי, כל חבטה כזו חוזרת חזרה לבטן הרכה של החברה בישראל.
ארבעה על אחד: התיעוד המזעזע של הקטטה בפתח תקווה // השימוש נעשה בהתאם לסעיף 27א׳ לחוק זכויות יוצרים
חייבים להחמיר את הענישה. ההרתעה תיווצר רק אם התגובה לעבירות תהיה מיידית-וודאית ומוחשית. עברת עבירה? נתפסת? תשלם מחיר כבד. לקצר את הזמן בין כתב אישום להכרעת דין.
ברמת הארגון עצמו - חייבים לשכלל תהליכים. לתחקר באומץ. לוודא שאל מול פשיעה חוצת גבולות יש מודיעין שזורם בין כולם. לייצר מציאות שבה ״בעל הבית השתגע״. אין ארוע בלי מעצר. צריך להזרים כוחות לתחנות, לייצר נוכחות ובולטות משטרתית. לגייס מקסימום מתנדבים לפעילות. להקצות פלוגות מג"ב לתחנות המשטרה, לאורך זמן. צריך להעביר את המלחמה לצד של היריב, של העבריינים. להצר את צעדיהם באגרסיביות, בבתים, בעסקים, ברכב. במלחמה כמו במלחמה.
המשטרה שחוקה, פיזית ומוראלית. המפכ"ל בסוף דרכו. כל האינדיקטורים מצביעים על משבר. רגע לפני התהום - חייבים לעשות מעשה!
ניצב בדימוס אלון לבבי. סגן המפכל לשעבר. ראש ההתמחות בבניית חוסן וניהול משברים בקריה האקדמית אונו. ממייסדי המכון לחקר הביטחון האישי במכללה האקדמית גליל מערבי.
