כשאמרה לי קולגה להסתכל מהר על מה שעושים לי בטוויטר, חשבתי שביביסטים רודפים אותי כמו אז כשכתבתי בעד ממשלת בנט. בעיני רוחי כבר ראיתי איך שלפו את הבדיחה על הכביסה של שרה בניו יורק וכתבו שאני מזהמת את השיח, או את מה שאמרתי על כך שביבי מכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ כשהוא יורד על יריב לוין בארה"ב באנגלית, ובו בזמן טוען שדווקא המפגינים נגדו - הם אלה שמכבסים לפני כולם.
איזו הפתעה חיננית היתה לי, לחפש את האייטם במרחבי פלטפורמת איקס, ולגלות שהעוזר לשעבר של סגן השר לשעבר יאיר־מזהה־תהליכים־מהשואה־גולן חתך רסיס מפאנל בן 12 דקות ותלה אותי לייבוש.
מהרגעים הכי מטורפים שיצא לי לראות על המסך pic.twitter.com/MUCA5MG8YV
— Omer Nahmany (@omer_nahmany) September 19, 2023
נגה ניר־נאמן ולוסי אהריש שאלו איך זה יכול להיות שנתניהו יושב עם האנטישמי(!) אילון מאסק. השבתי בציניות שהוא לא המנהיג הישראלי הראשון שיושב עם אנטישמים, ושזו כבר ממש מסורת ישראלית חיננית.
קשה לפספס, בחודש שבו מציינים 30 שנה להסכמי אוסלו, את הרמיזה העבה למנהיגים שלנו שיושבים בכיף עם מיטב שונאינו, כולל נתניהו עצמו שישב עם ערפאת והכיל את האירוע.
קשה היה גם לפספס את הנימה המבודחת שבה התייחסתי לטענה כי מאסק אנטישמי, כשבסוף המשפט שנחתך בטוויטר יצאתי בקריאה נרגשת לחברת "סנו מקסימה" שיפגינו קריאייטיב וישזרו את ניחוח מרכך הכביסה הפופולרי "מאסק" בשתי סוגיות הכביסה הנוספות, שרה והמפגינים. לוסי צחקה, נגה צחקה, והמרואיין הגבר שישב לידי הודה שהוא לא מבין, מפני שהוא פחות אחראי על הכביסות בבית.
אם עינב גלילי, למשל, היתה עונה אותה תשובה בפגוש את העיתונות, זה היה עובר סבבה, בלי הכפשות שווא. אבל כשאתה עסוק בלחפש אויב, אתה לא מקשיב לדבריו גם אם הם עשויים לשרת אותך. כשתרבות הביטול מנחה אותך, וכאשר התודעה מקודדת לפי התפיסה ש"ישראל היום" שווה ביביזם עיוור, אתה עלול לפספס זהב שנקרה בדרכך.
פרדוקס
בפלטפורמה "איקס", המכונה טוויטר, נטען נגדי בעיקר שהלבנתי את האנטישמי אילון מאסק. נשים רגע בצד את ההתרגשות משימוש בעוד מושג הלקוח מעולם מכונות הכביסה, כדי לתמוה: איך מי שסבור שמאסק אנטישמי משתמש בפלטפורמה של היזם האנטישמי? אם התנגדות להלבנת אנטישמים היא ערך מוחלט, אפשר לצפות ליותר נאמנות אידיאולוגית, לא?
אבל אנחנו חיים בתרבות שבה אנשים צוברים הון חברתי דרך השפלה פומבית וביוש הזולת. זאת לא סתם "הטרלה" או "טרלול", זו תרבות אנטי־הומאנית.
לחפש לפסוסים ולהוציא מההקשר אלה פרקטיקות יסוד של תעמולה ופייק ניוז, וכאשר משתמשים בטכניקות כאלה גורמים עוול לא רק כלפי מושא העליהום, אלא כלפי השיח ואיכות הדיון הציבורי, כלומר נגד נשמת אפה של… הדמוקרטיה.
בבוקר שאחרי הסערה כתבה לי עוקבת באינסטגרם: "את בושה וחרפה לאנושות, ליהדות, לכל מה שהגיוני וטוב בעולם הזה. תתביישי לך, בשביל כסף הכל כשר בעינייך".
עניתי: "אני מבינה שצפית ברסיס ההסתה שהופץ, אבל איך זה קשור לכסף?"
עוקבת: "את משמשת שופר עבור המסית וההורס הראשי, לא על חשבון זמנך הפנוי אלא כמקצוע".
אני: "את כנראה לא נמנית עם קוראי 'ישראל היום', ובטח שלא קראת דבר שכתבתי. גם לו הייתי שופר, איני מזדהה עם שנאת חינם אלא עם שיח".
עוקבת: "לומר שראש הממשלה נפגש עם אדם פסיכופת ואנטישמי זה מסורת, זו שנאת חינם!!!"
אני: "ההרגל לשפוט בני אדם לפי חשש מעמדתם הפוליטית, הוא שורש כל הרע. את לא בעניינים".
עוקבת: "אני לא בעניינים של ערוץ 14, מה יש לא להתיישר עם התנגדות להפיכה משטרית?"
אני: "ערוץ 14?"
עוקבת: "את הרי כתבת של הערוץ!"
אחרי הפגישה עם מאסק: נתניהו דיבר בעצרת האו"ם על חשיבות הבינה המלאכותית // צילום: רויטרס
אציין שזאת התוקפת הכי חמודה שהיתה לי השבוע כי למחרת כתבה שהיא מתנצלת וסליחה. אציין בנוסף על כך, שגם אם הייתי כתבת של ערוץ 14 העליהום לא היה מוצדק.
אבל אין חשש, כי אחרי כמה הופעות ב"הפטריוטים" אמרו לי שאני יכולה לבוא בפעם הבאה רק על תקן של שמאלנית. או כמו שקוראים לזה ברשתות החברתיות: סמולנית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו