ליברלים רק כשנוח: בתל אביב הפלורליסטית לא מכבדים דעות שנוגדות את הנרטיב השלט

מארס 2020, פורים. הלוקיישן: ראש יהודי בתל אביב. לצד עשרות חוגגים, רוקדים יחדיו שניים: יו"ר ראש יהודי בתל אביב ישראל זעירא, ולצידו מפזז עד בלי די ראש העיר העברית הראשונה, רון חולדאי.

פאסט פורוורד לליל שלישי האחרון. באישון לילה, ביציאה מאותו הלוקיישן ממש, עדר מוסת, אלים וברברי לא מאפשר לרב ולאדם דתי, שמייצג נאמנה את צורכי הציבור באמונה בעיר, לצאת למרחב הציבורי ללא שמירה קפדנית צמודה של שוטרים ומאבטחים, פן יבולע לו.

תל אביב, העיר שבה אני מתגורר בשני העשורים האחרונים, נחשבת בעיני רבים - וגם בעיני עצמה, ובדרך כלל בצדק - העיר הפלורליסטית ביותר במזרח התיכון. אחת מהערים המאפשרות בעולם. עיר שבה חופש הביטוי, חופש הפולחן וחופש העיסוק הם מערכי הליבה המרכזיים, ומהווים אבני יסוד חיוניות בתפיסתה.

מעבר גבול אחד יותר מדי

כל זה נסדק באופן דרמטי בשבועות האחרונים, לאחר שקנאים קיצוניים, שלא מייצגים כלל ועיקר את רוב הציבור בעיר, החליטו לבצע באופן נוראי אקטים שמזכירים לשומרי המסורת ולמאמינים הגרים בשטחה, ימים חשוכים במיוחד בתולדות היהדות של ימינו ושל ימי אבותינו.

בכל תקופה שבה נערכים לבחירות מוניציפליות הקיצון תופס תאוצה, אך יש יותר מתחושה שניסיונות הדחיקה של היהדות מהמרחב הציבורי, וניסיון הלינץ׳ השבוע מחוץ למוסד שמארח תדיר מפגשי דתיים חילונים ושמחפש לקרב לבבות, הם מעבר של גבול אחד יותר מדי.

אפשר לא להסכים - גם אני לא חותם על כל פסיק במטרות של כל ארגון או אדם בעיר - אבל עיר שמסוגלת לארח עד בלי די ארגונים כמו בצלם ושוברים שתיקה, כולל במוסדות הלימוד שבה.

איפה הסובלנות המפורסמת? היכן ראש העיר?

העיר הזו שהיא מספיק סובלנית כדי לארח את טקס "יום הזיכרון הישראלי פלשתיני", שעליו אמר חבר הכנסת אביגדור ליברמן: "זה לא טקס זיכרון, אלא מפגן של טעם רע וחוסר רגישות שפוגע במשפחות השכולות", היא עיר שלא מסוגלת לכבד דעות, עמדות ותפיסות כשהן נוגדות את הנרטיב השלט בה - היא הרבה דברים, אך פלורליסטית ואבירת חופש הביטוי היא לא.

איפה ראש העיר, שפיזז לצד אנשי ראש יהודי בפורים? איפה יו"ר האופוזיציה לפיד, שידע לצאת חוצץ נגד השחתת מודעה של חברתו לכ נסת אורנה ברביבאי, ולשים את האצבע בחיפזון יתר על אנשים מסוימים לאחר שריפת פסל בן גוריון, שבוצעה בכלל על ידי דייר רחוב בשם מוחמד זיד, אבל לא מסוגל לגנות ולו במילה את ניסיון הלינץ׳ האלים ברב ובראש מוסד יהודי בסוף שיעור תורה בעיר העברית הראשונה?

אם זה היה קורה בכל מדינה אחרת, הם בוודאי היו קופצים וזועקים "אנטישמיות!". אבל הם פחדנים. הם מפחדים לפתוח את פיהם נגד אותם הקיצונים שיצאו משליטה.

הרוב המוחלט מבקש שיח משתף

אבל האמת, כמו תמיד, נמצאת בדמוגרפיה. לפני כשנתיים זכיתי להקים עם חברים טובים גן ממלכתי דתי ראשון בפלורנטין מזה יותר מ-30 שנה. התחלנו עם 18 משפחות, והיום ההצלחה מסחררת.

הביקוש לגן בקרב דתיים, דתל"שים ובכלל, עבר כבר את רף 50 המשפחות, מה שמוכיח שיש מקום לשילוב ולמתינות, וכי הרוב המוחלט מבקש שיח משתף ומאחד - בניגוד לקבוצות קיצונות של ברברים שמאיימות על אנשים ודעות במרחב הציבורי.

לא יעזרו לכם שלטי "נגרש אתכם" ו"תחזרו להתנחלויות". אנחנו כאן כדי להישאר, ותל אביב תישאר תמיד יהודית וגם דמוקרטית.