בליווי צה"ל: שליחת חב”ד בישרה למשפחה שהבן מקסים נפל: “רגעי בכי והכחשה - האם הייתה מרוסקת”

מקסים מולצ'נוב, שנהרג בפיגוע במחסום מכבים לפני כשבוע, היה חייל בודד. הוא עלה לישראל לבדו בגיל 14 במסגרת תוכנית "נעלה" ובהמשך התגייס לצה"ל. בעת שנפל משפחתו היה בעיר חרקוב באורקראינה, שעם הפלישה הרוסית הפכה לאזור מלחמה.

מי שמסרה למשפחה את הבשורה המרה הייתה שליחת חב"ד, שהופעלה בידי ענף נפגעים בצה"ל. "כשאנחנו מבינים שיש לבצע הודעה בחו"ל אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון ומאתרים את הגורם שנמצא הכי קרוב פיזית", מסבירה ראש ענף נפגעים בצה"ל, סגן-אלוף ניצן דהן.

"מכיוון שאנחנו מנסים להגיע למשפחות כמה שיותר מהר ונמנעים מלגרום להם לקבל את ההודעה ממכרים או מהתקשורת, אנחנו נעזרים באנשים מהרשויות בחו"ל ומשתדלים לעבוד בראש ובראשונה עם נספחי צה"ל, קונסולים, שגרירים ובמידת הצורך עם נציגים אחרים, כמו במקרה הזה עם שליחי חב"ד".

המטרה, מסבירה דהן, היא להגיע במהירות האפשרית ולבצע הודעה בצורה אחראית, מקצועית ורגישה, וכמובן "לעטוף את המשפחה ולסייע לה ברגעים הקשים האלה". למרות שמדובר באזור מלחמה הענף סייע למשפחה להגיע לישראל כדי לקבור את בנם פה.

המשפחה לקחה את הבשורה בצורה מאוד קשה

"במקרה הזה שליחת חב"ד הייתה עם המשפחה. הסיוע שניתן הוא קודם כל לתת את מירב המידע על נסיבות המקרה ומשם להתחיל להבין מה הם רוצים, האם לקבור בחו"ל או בארץ. הם רצו להגיע ארצה ואנחנו סייענו בכרטיסי טיסה, במעברי גבול, באישורי מעבר ובמישהו שמלווה אותם לאורך הדרך. יש מקרים שהם מבקשים לקבור בחו"ל ואנחנו עושים את כל התהליך של הטסת הגופה לחו"ל ומסייעים לקבורה בחו"ל".

מרים מוסקוביץ ובעלה הם שליחי חב"ד בחקרוב כבר 33 שנים. "העיר תחת הפצצות כבר שנה וחצי", מספרת מוסקוביץ. על ההודעה למשפחה היא אומרת: "התקשרו ממשרד הביטחון לבעלי, חיפשו מישהו שיכול לעשות את זה הכי מהר. בעלי לא היה בבית ולכן הלכתי במקומו. הדריכו אותי מה ואיך להגיד. בהתחלה היה הלם רב והאם הכחישה לחלוטין. האם הייתה מרוסקת, היא תמיד חשבה שחיי ילדיה בארץ טובים משלה באוקראינה. המשפחה לקחה את הבשורה בצורה מאוד קשה, במיוחד לאור העובדה שכל האנשים בפיגוע היו פצועים ורק הבן שלהם נהרג".

"לאחר שעיכלו את הבשורה עמדה בפניהם החלטה לא פשוטה להחליט היכן לעשות את ההלוויה," ממשיכה מוסקוביץ. "בישראל ביחד עם הצבא, או באוקראינה. הגבול של אוקראינה עם מולדובה נמצא 16 שעות נסיעה והיה קשה להוציא אותם לארץ".

מוסקוביץ מוסיפה: "התמקדתי בכאב שלהם. היו למשפחה הרבה שאלות והרגשתי חסרת תשובות. בעיקר ניסיתי לחבק ולעטוף את המשפחה. הייתי איתם לאורך כל הדרך גם מבחינה לוגיסטית וגם בתמיכה הנפשית".