לפני כשבועיים, רוכב אופנוע ירה למוות בטוביה בן נעים, נער בן 16 מחדרה שנפלט מממסגרות רבות. כדורי האקדח פצעו את מי שעל פי המשטרה היו היעדים לחיסול: אבי ביטון (51), ובנו ירין (27), ופצעו בנוסף את עמנואל מלקייב (28), עבריינים מוכרים מאור עקיבא.
בעוד שאלות רבות וקשות צפות בחלל האוויר, הביקור בבית האבלים חשף באופן בלתי אמצעי את כאבה הרב וזעקתה של המשפחה.
הבית הפשוט בחדרה הומה מנחמים. האם מסתובבת חיוורת, דומעת סביב עצמה ואינה יודעת את נפשה מרוב צער. מנחמות רבות סובבות אותה, מנסות לתמוך בה, אך היא נותרת ללא מילים. אב המשפחה ממתין לנו ישוב במבט מרוסק על הספה הנמוכה, חולצתו קרועה, לידו יושבים ילדיו, ואנחנו שומעים ממנו מילים כואבות מאד שמתנקזות החוצה בין פרצי הבכי.
הסיקור התקשורתי זר לו, אך בוער בו להעביר מסר להורים, למחנכים, ולנבחרי הציבור. פשעו בילדו, והוא מבקש שכאן זה ייעצר. שהוא יהיה המקרה האחרון.
"המסר שלי הוא למחנכים. זכיתי לבנים תלמידי חכמים שיושבים על לימודם, הלכו בתלם. והיה לי את טוביה בצלאל שהיה ילד טוב מאד, אבל חלש בלימודים. מוסדות הלימוד לא בנויים להחזיק ילד כזה. הם צריכים וחייבים להתגבר על עצמם. מדובר בדיני נפשות. להשקיע בילדים".
-האם אתה מאשים את המוסדות במה שקרה לבן שלך?
"כן. אם לא היו זורקים כל כך הרבה נוער לרחוב, המצב לא היה קטסטרופלי. ייתכן שהם לא מתאימים למוסד. אז מה צריך לעשות? להעביר אותם למוסד מותאם אחר. לא לזרוק אותם - עד שהם מקבלים מענה ראוי ומיטבי.
"כל הזמן זרקו את טוביה ממוסד למוסד בלי למצמץ, בלי רחמים. הייתי מתחנן. 'למה אתם זורקים אותו?'. קצת רחמים. קצת השקעה. נכון הוא היה שובב. אבל זהו תפקידכם! תשקיעו בו! תעשו מאמצים. ההורים נקרעים, ההורים סובלים". האב נושם בכבדות. ניכר שהדיבור קשה עליו.
"אם אתם לא מצליחים לחנך, תעזבו, אל תתעסקו עם נשמות, חפשו מקום אחר. לך לעבוד בשוק. אם אתה לא יודע לעבוד עם ילדים, אל תהיה שם".
-האם אתה חושב שהם ידעו על הסכנה שמחכה לו ברחוב?
"זה לא מעניין אותם"
-האם ביקשו סליחה? מכים על חטא?
מרוב שהם אטומים הם מכנים את טוביה כמי שהתקלקל וירד לרחוב. איזה ירד לרחוב?? הבן שלי טוביה בצלאל בקבר!!" האב מתייפח וזועק. קולו נשבר.
אני שומעת מהאנשים בבית שהוא בדרך כלל איש מופנם וגילוי הלב הזה אינו אופייני לו, אך האב לא יכול היה לעצור את צערו הנוקב. כולם בחדר מתייפחים כשהוא ממשיך בקול מרוסק.
"איזה רחוב? הוא בקבר, הוא בקבר, בגלל שאתם לא אכפת לכם! אתם חושבים שילדים זורקים אותם לרחוב. אם הייתם יודעים שישב פה אתמול אבא שבכה ואמר לי 'עכשיו אני מבין אותך. הבן שלי מסתובב ברחובות'. אני מאשים את המחנכים שהעיפו אותו לרחוב, לא פחות מהעבריינים שרצחו אותו. אם לא הייתם זורקים אותו לרחוב הוא לא היה מגיע למקומות האלה.
תילחמו על הילדים שלכם בלי בושות
"לצערי הרב, אצלנו, בעולם התורה החרדי, זורקים את הילדים חופשי לרחוב. 'כן, הוא יסתדר'. אבל מי ישלם אחרי זה, מי ישלם?? הרחוב מקבל אותם בשמחה ובחיבוק גדול. מה חשבתם? שהרחוב יגיד להם גם לא? לא שמעתי אף פעם שילד שנזרק לרחוב הרחוב דחה אותו.
"אני מבקש למסור מסר לציבור החרדי. כשאתה זורק ילד לרחוב, תעשה חשבון שהוא לא יגיע לרחוב אלא לבית קברות. מה יש ברחוב? הוא מסתובב במקומות לא טובים עם אנשים לא טובים.
"אני אומר להורים: אל תפחדו מאף אחד, אל תתביישו מאף אחד, תילחמו על הילדים שלכם בלי בושות. בגלל שהורים מתביישים ילדים נזרקים לרחוב. לא לפחד ממה יגידו. הנה אני שילמתי מחיר. אני נלחמתי על טוביה בצלאל בשיניים. לא פחדתי מאף אחד. הקב"ה ידאג להתחשבן איתם. הקב"ה לא יוותר. מדובר בנשמות! בילדים! פיקדון שקיבלתם. אלוקים רוצה כל ילד וילד, לא משנה".
"ניסינו אופציות, אך הוא איבד את הקשר איתי ונסחף לרחוב"
מנהלת עמותת "טוב בלב", טובה בוריה, הכירה את הנער טוביה בצלאל ז"ל מקרוב, לאחר שניסתה לסייע לו ולמשפחה בשנים האחרונות. "את הנער שנרצח הכרתי לפני כמעט 3 שנים", אומרת בוריה שעומדת בראש העמותה המסייעת לנערות ונערים בסיכון במגזר החרדי בכל הארץ.
"בחור נעים הליכות, ילד טוב, ממשפחה חרדית", היא מספרת. "ההורים פנו אליי ובקשו ממני שאשוחח אתו ואעזור לו, ויחד אתו ובשיתוף פעולה עם ההורים ננסה למצוא לו מסגרת לימודים מתאימה. נפגשתי עם הנער ולאחר שיחה ארוכה סכמנו שאנחנו הולכים לעשות סיבוב לקנות קצת בגדים ולחפש מסגרת שתתאים לו.
סדרתי לו מסגרת לימודים ולאחר מספר ימים הנער עזב את מוסד הלימודים מחמת אי הסתגלות, וחוסר התאמה. ניסיתי אופציות נוספות אבל רוב מנהלי המוסדות לא מקבלים ללא אבחון וללא מבחן כניסה. הבעיה היא שעד שהם מקבלים את כל האישורים הנער הגיע לרחוב, והדרך קרובה להגיע לפשע ועבריינות. לצערנו הרב בתקופה האחרונה הוא איבד את הקשר איתי ונסחף לרחוב, וקבלנו הודעה שהוא נרצח".
בעקבות המקרה, במשפחת בנעים מבקשים מהציבור שבכוחו לעזור תמיכה כספית, לאחר שהוציאה כספים רבים על עורכי דין והוצאות נוספות, לרבות השבעה, מצבת הקבר ועוד.
לתרומות:
בנק מרכנתיל 17
סניף 677
מס חשבון : 3186
על שם מאיר ורונית בן נעים.
אפשרי להעביר לביט למספר 0539840596.