קשה להאמין לנימוקים של היועמ"שית: בעיניה יש שווים ויש שווים יותר

כשהפושים בטלפון שלי עדכנו אתמול (חמישי) על פסילת "ניסוי המעיינות הצנועים" של עידית סילמן, עברתי במקרה ברוממה, אחת משכונותיה החרדיות של ירושלים.

עוברים ושבים גדשו את המדרכות המתפקעות מהמון אדם. אוטובוסים פלטו אינספור נוסעים שהגיעו בקווים מיוחדים מכל רחבי ארץ. זוגות בני 30 לכל היותר, עם חמישה או שישה ילדים אחריהם, פסעו במהירות לתוך קניון מקומי. ילדות, אולי בנות 10, הדוחפות עגלות תינוקות, היו מחזה שכיח. זהו אורח החיים החרדי. במונחים סוציולוגיים הם נקראים שכבות מוחלשות, כאלה שצריך לבוא לקראתן.

אך חרף המילים הגבוהות על קבלת האחר, סובלנות, רב-תרבותיות, אפליה מתקנת ודאגה לזכויות המיעוט, על פי הנציבה העליונה של ישראל – קרי, היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה - אפילו כמה מאות מטרים של חוף נפרד לא נמצאו עבור 1.5 מיליון איש לפחות, יהודים וערבים דתיים, וכנראה גם מעט חילונים, שמעדיפים להצניע את גופם. אולי הסיבה לנטייתם זו דתית, ואולי גנטית: זה לא כל כך משנה.

מה שכן משנה הוא שאפילו כבשת רש של שלוש שעות בלבד בפארקים, שחלקם נידחים, בשעות שאחרי הפעילות הרגילה, לתקופה קצובה של שלושה שבועות בלבד - אסורים לשימוש עבור אותה אוכלוסייה. אלא אם יאמצו את אורח החיים החילוני והחושפני, של רחצה מעורבת בעירום כמעט מלא לדידם, של גברים ונשים ויחדיו.

מעגל סגור

"צריך לחוקק חוק מיוחד", אומרת בהרב-מיארה. קשה להאמין לנימוק הזה. כשהוא רוצה, הייעוץ המשפטי יודע לעשות פלאים בלי חוק.

אבל גם אם יהיה חוק להסדרת רחצה נפרדת בפארקים הלאומיים, סופו ידוע מראש - אם לא בעילת הסבירות שכרגע פסולה לשימוש, אזי בשם המידתיות או הנאורות או ההגיוניות, או כל תירוץ מפוצץ אחר. בג"ץ ימצא כבר את הסיבות לפסול את החוק.

וכך נמשיך למצוא את עצמנו במעגל סגור, שבו הממשלה והכנסת לא מסוגלות לתת לאותם המונים, שאמורים להיות אזרחים שווים, את הזכות הבסיסית לבלות בקיץ בגנים שהמדינה מעמידה לרשותם.

אני רואה אותם כשהם מגיעים לחופי הכנרת או לפארקים של רשות הטבע והגנים. הנשים המוסלמיות והחרדיות, לבושות מכף רגל ועד ראש (ועד בכלל), בשיא הקיץ הישראלי. לא נראה שהן נהנות. והגברים נשארים בחולצותיהם הלבנות והמכנסיים השחורים, כאילו לא הגיעו למעיין או לחוף הים, אלא עדיין מצטופפים על המדרכות הלוהטות של ירושלים.

זה מחזה עצוב. מתברר שבעיני היועמ"שית יש שווים ויש שווים יותר.