האם השכולה קראה מול קציני צה"ל: "מתפללת שיבוא יום ואוכל לנשק את כל האחים לנשק, כולם אחים שלי"

אימו של בניה ריין התייחסה באזכרה במלאת 17 שנים לנפילתו לשסע בעם • "אמרו לי 'את לא אחותי', תקעו לי חץ בלב אבל אני מתפללת שיבוא יום ואוכל לנשק את כל האחים לנשק"

חגית ריין, אימו של רס״ן בניה ריין ז״ל בטקס לציון 13 שנה למלחמת לבנון בהר אדיר. צילום: אייל מרגולין - ג׳יני

חגית ריין אימו של חלל צה"ל רס"ן בנייה ריין שנפל במלחמת לבנון השנייה התייחסה באזכרה במלאת 17 שנים לנפילת בנה למצב הפנימי בישראל על רקע הרפורמה המשפטית: "אני אם שכולה אחרי שנתתי את היקר מכל למדינה צריכה לשמוע שאני לא אחות?"

חגית ריין חרגה אתמול (ראשון) משתיקתה באזכרה לבנה, והתייחסה לשבר הגדול בחברה הישראלית כשהיא מבקרת גם את ראשי המפגינים שהיו לפני 17 שנה אלו שהובילו את מדינה ישראל.

בתחילת דבריה ציטטה חגית את שירו של אהוד מנור ז"ל, אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת. אחר כך היא אמרה כי ואמרה: "כששואלים אותי בחודשים האחרונים מה שלומי, אני עונה כמו בשיר של זלדה, ששלומי קשור בשלום המדינה. כך חינכו אותי הורי וכך חינכנו אתכם, בניה שלי. השתדלנו מינקות להסביר לכם שבאתם לעולם כדי לתת ממה שיש לכם, לעזור למי שצריך, הכלל לפני הפרט והמדינה לפני הכל ולה ניתן את הכל".

"ביום הגיוס, כשבכיתי בבקו"ם, לקחת אותי הצידה ואמרת לי: 'אמא, חינכתם אותנו לתת הכל, ולפעמים הכל זה הכל - ואת זה תזכרי'. אז כן, אני זוכרת. ועוד איך זוכרת. ביום יום אנחנו משתדלים להמשיך לעבוד את ה' בשמחה, לבנות, לחנך, להתנדב, ללוות משפחות שכולות. למלא את החלל שנוצר עם עוד עשייה ועוד דברים - כבר שבע עשרה שנים", סיפרה ריין.

מתיחות בגבול הצפון מול מטולה ביום השנה ה-17 למלחמת לבנון השניה (ארכיון), צילום: אייל מרגולין ג'יני

לדבריה, הכוח הגדול להמשיך, פחת בחודשים האחרונים. "בחודשים האחרונים, המדינה שינתה את פניה. הפגנות אלימות, חסימות כבישים, שורפים צמיגים, ואפילו ירקו עלי. ואני שואלת אותך בניה: לשמוע מלים כמו 'את לא אחותי' - אני צריכה לספוג משפטים כאלה פוצעים אחרי שנתתי את היקר לי מכל לאחים שלי ולמדינה שלי?"

"הם עוד קוראים לעצמם 'אחים לנשק'," תקפה חגית ריין גם את תנועת אחים לנשק ואמרה. "אז הם אחים או לא? אני עונה להם: אתם אחים שלהם - תמיד. אני רוצה לקרוא לכם, במקום אחים לנשק - אחים לחשק. כשמתחשק לכם אתם באים, כשמסתדר לכם עם השלטון תבואו. לי אגב, זה לא מתאים. תמיד באים", הוסיפה.

בהמשך התייחסה למחאת קפלן וסיפרה מדוע החליטה לדבר באזכרה דווקא על הנושא הזה.

 

"יש מושג חדש של 'כוח קפלן'. אני מכירה מושג אחר: 'כוח בניה', זה הטנק שלך שביצע אינספור חילוצים. ומי היה הכוח בטנק? אחים שלך מכל עם ישראל. אורי גרוסמן, הבן של דוד גרוסמן, סופר ומשורר מהשמאל, אדם גורן מקיבוץ מעברות של השומר הצעיר, אלכס בונימוביץ', עולה חדש מרוסיה, ואתה מתנחל ימני דתי. היו לכם דעות שונות לחלוטין זה מזה אבל כולכם נלחמתם יחד למען מטרה אחת - להגן על עם ישראל".

"אני גאה בך שסירבת פקודה והתעקשת ונכנסת בכוח למלחמה. הכרתי עד היום כל מיני סיירות. עכשיו שמעתי שיש 'סיירת סירוב' - סירוב לבוא למילואים. בושה. בושה. ללכת למילואים בצבא ההגנה לישראל זו זכות ולא חובה".

"אתה יצאת למלחמה להגן על עם ישראל בשם ה', בשם עם ישראל ולא בשמם של מנהיגים מיקריים שהיו אז בשלטון, ראש ממשלה, רמטכ"ל וראש אכ"א שכעת הם הפכו להיות ראשי המחאה והם פוגעים בכולם. ראש הממשלה לשעבר שקורא לאמריקה להכתים את ישראל הוא אותו אחד שאמר ערב המלחמה שאם ננצח בלבנון השנייה נמשיך בהתכנסות ביהודה ושומרון - מילה מכובסת לגירוש. כמו שעשו בראשותו בהצלחה נוראית בגוש קטיף".

קולות הקשר של מפקדי חטיבת צנחנים

על הגירוש עצמו מגוש קטיף אמרה ריין "אני זוכרת שהספקתי לשאול אותך בניה, 'מה, אתה תגרש אותנו מהבית? הרי אתה לא מסרב פקודה'. והוא ענה לי שיש עוד שליחויות במדינה ישראל. אני מזכירה לעצמי שאנחנו בבירור עמוק בחברה הישראלית. מי אנחנו, מה הזהות שלנו, האם אנחנו מדינה יהודית-דמוקרטית או מדינת כל אזרחיה".

"אני מתפללת שיבוא יום ואוכל לנשק את כל האחים לנשק, כי כולם אחים שלי ואין לנו ארץ אחרת", סיכמה.

באזכרה נכחו גם תא"ל אבי בלוט מפקד אוגדת איו"ש, תא"ל שגיב דהן רמ"ט פיקוד צפון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר