הפגנה, לא חשוב על מה: הגיע הזמן למיינסטרים נורמלי שלא נגרר אחרי קיצונים מכל צד

מפגינים יקרים, ניצחתם את הממשלה אבל כעת הגיע הזמן לחזור לפרופורציות • מצביעי סער, גנץ, ליברמן, למען השם – זו גם האג'נדה שלכם, אז למה אתם ממשיכים לשרוף את האסמים ולהבעיר את המדינה רק כי שקמה ברסלר ואהוד ברק דורשים זאת מכם?

מפגינים בעד ונגד הרפורמה, בתל אביב, צילום: אי.פי

תחושת המיאוס בי גוברת מיום ליום כשאני רואה את השנאה, הביזוי, השיסוי, ריב לשם ריב. את האנשים הקיצונים מדרדרים את המיינסטרים לתהומות. אני מדמיין את כולנו יושבים במכונית בלי נהג ובלי בלמים נוסעים ב-1,000 קמ"ש הישר אל הגדר שמאחוריה אין כלום.

כשפותחים בימים אלה את הרשתות החברתיות נתקלים במבול של התנגדות לצמצום עילת הסבירות. למה? ככה. אהרן ברק כבר אמר שייתכן שצריך לבטל את עילת הסבירות, גדעון סער כבר הכניס אותה לתוך המצע שלו, אבל פתאום זה הרוע המוחלט. מה שאהרן ברק ראה בחיוב אתמול הפך לדיקטטורה של מחר. לכו תבינו. "הפגנה, לא חשוב על מה", שרה יובל בת ה-8 מאחוריי בעודי סופג את אדי הרעל.

הפגנות בתל אביב במסגרת "יום ההתנגדות" הקודם, צילום: אי.פי

אהרן ברק אחרי הכרזת נתניהו: "תומך בצמצום עילת הסבירות אם זה מרצה את לוין" // צילום: גו לייב

בחברת ביג הודיעו שיסגרו את המתחמים שלהם במחאה אם החוק יעבור. מה שהם דרשו לא לעשות בשבת, בגלל השוויון, ייעשה ביום שלישי בגלל הסבירות. מישהו שאל את הסוחרים? מישהו חשב על הפרנסה שלהם, או מה עמדתם? הפגנה, לא חשוב על מה, כופים את עמדתנו על כל המדינה. רק אחרי שהסוחרים מחו, בחברת ביג הבינו שהגזימו. עד הפעם הבאה.

בדיון בממשלה שזכה לכינויים כמו "מתריס" בחלק מגופי התקשורת ועסק באכיפה הבררנית, תפס ציטוט אחד את עיניי. עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה, "זוכה" כבר בשתי קדנציות למחאה קולנית מתחת לביתה – מימין ומשמאל. בשני הצדדים עברו את הגבול, וכך סברתי גם בממשלה הקודמת. "אתה יכול וצריך לאכוף רעש 300 מטר ביום וקילומטר בלילה", אמרה למפכ"ל.

שעות ספורות לאחר מכן התברר שכשזו הפגנה נגד חברת כנסת או שרה אפשר להפגין מתחת לבית בלי מעצורים, אבל כשזו היועמ"שית צריך להרחיק את ההפגנה 300 מטר מביתה. זו אשת ציבור וזו אשת ציבור, שאף אחד לא יספר סיפורים על ההבדל בין פקיד לנבחר ציבור. גם נבחר ציבור לא צריך לחיות בסיוט. זו לא ההתנתקות, זה לא "אירועים אחרים", זה כאן ועכשיו. זו איפה ואיפה, אנשים אחרים.

נתניהו ולוין בישיבת הממשלה, אתמול, צילום: מרק ישראל סלם
איפה ואיפה. בהרב-מיארה, צילום: אורן בן חקון

הדבר שלו אנו זקוקים כעת זו נורמליות, פרופורציות. לא שני סוגים של אנשים, לא שני סוגים של אכיפה, ולא שני סוגים של חקיקה. מיינסטרים נורמלי שלא נגרר אחרי קיצונים מכל צד. מפגינים יקרים, ניצחתם את הממשלה. הבסתם. אבל כעת הגיע הזמן לחזור לפרופורציות.

אם משני הצדדים תומכים בגדול בצמצום עילת הסבירות, אפשר לתת לממשלה את הניצחון הזה מבלי לשרוף את המדינה. זו ממשלה נבחרת ומותר לה לקדם את האג'נדות שלשמה נבחרה. אם היא תגזים תפגינו, תצעקו, תצרחו, אבל כרגע היא עושה משהו שחלק גדול מכם הצביע עבורו בכנסת. מצביעי סער, גנץ, ליברמן, למען השם – זו גם האג'נדה שלכם, אז למה אתם ממשיכים לשרוף את האסמים ולהבעיר את המדינה רק כי שקמה ברסלר ואהוד ברק דורשים זאת מכם?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר