אם לא נתעשת, ישראל תתפרק: הקו המחבר בין הפשיעה הפלילית ללאומנות הפלשתינית

שכבה אחר שכבה, מדינת ישראל מאבדת משליטתה ברחבי הארץ. כבר מזמן לא מדובר באזורי C ביו"ש, שם המינהל האזרחי הפקיר את השטח להשתלטות של הרשות הפלשתינית. האזורים המאוימים כעת הם הפריפריה שמחוץ לקו גדרה־חדרה. שם הפשע המשתולל משתלב עם שאיפות לאומניות, ומסכן את ישראל בקווים המוכרים לנו. הממסד, בתמיכת אליטה פוליטית שנלחמת את הקרב הלא נכון, אפילו לא יודע שהוא מפסיד את המערכה.

מדובר בקו הישיר המחבר בין מעשי הרצח במגזר הערבי לבין המצור הלאומני־ערבי על מגידו; בקשר שבין גניבת הנשק מצאלים בשבוע שעבר, לבין הכתר שהטילו בדואים על בסיס נבטים ב"שומר החומות". וכן, גם בחנק ההתיישבות היהודית בגליל ובנגב.

המשותף לאיומים הללו - וגם ללוד, שבה התחוללו פרעות לאומניות לפני שנתיים וכיום ראש העיר נאלץ להיכנע לארגוני פשע - הוא הסתלקות המדינה מאחריותה לספק חוק וסדר לכולם. מה שהתחיל לפני עשרות שנים כחולשת אכיפה, התנפח לאיום לאומני־ביטחוני־מדיני.

מופנה בראש ובראשונה נגד ערביי ישראל

שלא יובן לא נכון. לא רק שהאיום אינו נשקף מערביי ישראל, אלא שהוא מופנה בראש ובראשונה נגדם. כרגע הם הקורבן שמשלם את המחיר הכבד ביותר על היעלמות המדינה. אדרבה, שיקולים מוטעים של גזענות הפוכה, ושל התחשבות במי שכאילו סובלים מגזענות, תרמו להפסקת האכיפה במגזר לפני שנים רבות. אך תהיה זו טעות לחשוב ש"מה שקורה אצל הערבים נשאר אצל הערבים".

בתחילה נשכחו חוקי התכנון והבנייה במגזר. אחר כך העלימו עין מהפרוטקשן. בהמשך, מרכש כלי הנשק. בשלב הבא, הפשע שהשתולל בפנים פרץ לכל רחבי הארץ. מקריית שמונה ועד דימונה, אין בעל עסק שלא מכיר את הדרישות ל"דמי שמירה".

ככל שאבדה הנוכחות הישראלית, כך גדלה "הרוח הפלשתינית". מותר היה להניף דגלי אש"ף, להסתייג מ"התקווה" ולטפח את "הנכבה". בה בעת, רשויות התכנון והבנייה בהובלת מינהל התכנון ורשות מקרקעי ישראל חנקו את ההתיישבות היהודית בפריפריה. כך, בתהליך ארוך, התלבשו אלה על אלה בעיות ואתגרים: חולשת אכיפה, תפיסות מוטעות, מדיניות תכנון ובנייה שגויות, פשע משתולל ועצימת עיניים.

הגופות מצטברות מדי יום

אנחנו אולי לא רוצים לדבר במונחים של יהודים וערבים. המדינה בצדק מתייחסת רק ל"ישראלים". אך הגופות שמצטברות מדי יום מלמדות את כולם כמה חמורים נזקיה של המדיניות הנוכחית. הדרישה לאוטונומיה בגליל או בנגב עדיין לא כאן, אך אם לא נתעשת, לא ירחק היום והיא תגיע. אולי אפילו בתזמון רגיש של מלחמה עם איראן.

הרבה מאוד נדרש לעשות כדי להפוך את המגמה ולהתחיל בהחזרת הריבונות. הצעד המיידי הוא שילוב שב"כ במאבק בפשיעה. הרי בחוק נאמר כי השירות יפעל לשמירה על אינטרסים חיוניים לביטחון הלאומי. שנית, עוד היום בישיבת מועצת רמ"י נתניהו חייב לוודא שההחלטות המעשיות יהיו בהתאם לגישתו. אחר כך יש להקים את המשמר הלאומי ולנקוט שורה ארוכה של פעולות ריבוניות: מהדברת הפשע וכלה בהנפת דגל ישראל בערים הערביות. לכך קוראים משילות של מדינה יהודית ודמוקרטית.