"מיוחד וחווייתי מאין כמותו": בן 27, אב לשניים ולעוד עשרה ילדים

עבור יונתן, מדריך בפנימייה, עשרות הילדים הם ילדיו שלו • מאז נולד בנו השני, מתייחסים כל חניכיו אל ילדיו כאילו הם אחיהם הקטנים • יונתן: "יש את הילדים שלי ויש את הילדים של הפנימייה, אבל הכול מתערבב למשהו אחד גדול. אנחנו כמו משפחה אחת גדולה"

הגשים חלום. יונתן, שירה והילדים, צילום: יהושע יוסף

יונתן סלהוב רק בן 27, ויש לו שני ילדים משלו, אבל כמדריך בפנימייה לנוער בסיכון הוא אחראי ישירות לעשרה ילדים, שאליהם הוא מתייחס כאל ילדיו לכל דבר, ולעוד לכמה עשרות ילדים מהשכבה הבוגרת שבהם הוא רואה אחים קטנים. "אנחנו כמו משפחה אחת גדולה", הוא אומר.

לפני כארבע שנים הוא החל לעבוד כמדריך השכבה הבוגרת בפנימיית "אמונה אחוזת שרה" שבבני ברק, שבה לומדים כיום כ-100 ילדים. זו אחת מחמש פנימיות השייכות לתנועת אמנה ומכילות כ-800 ילדים ובני נוער בסיכון, שהוצאו מבתיהם על ידי הרווחה או בהמלצתה. "במשך תקופה אחרי השירות הצבאי שלי חיפשתי מה לעשות, ותמיד היה לי בראש חלום להגיע לבית ילדים או לעבוד עם נוער שמתמודד", הוא מספר.

כמדריך ילדי השכבה הבוגרת – שהיו בכיתות ח'-ט' בתחילת דרכו, וכיום הם כבר תלמידי י"א-י"ב שברובם הגדול לקראת גיוס -  יונתן מוודא בין היתר שהם עשו את שיעורי הבית, מסייע להם להתכונן למבחנים, ומשמש גם אוזן קשבת. הוא מייעץ להם ותומך במגוון שאלות והתלבטויות המאפיינים בני נוער בגילם כמו אהבה נכזבת, שירות צבאי, כישלונות או הצלחות בטסט, ועוד ועוד.

הילדים במרכז

השנה קיבל יונתן את האחריות למרכז חכ"ם (חיזוק כוחות משפחתיים), מעין פנימיית יום לילדים בגילי בית ספר יסודי, ובתפקידו זה הוא אחראי לעשרה מהילדים המשתייכים למרכז. ביתו תמיד פתוח עבורם.

המרכז, שנפתח בשנה שעברה בשיתוף עיריית בני ברק ומשרד הרווחה, מעניק לילדים מסגרת לשעות שאחרי הלימודים הכוללת טיפולים מגוונים, חוגים, פעילויות, שיעורי עזר ועוד, תוך כדי עבודה משותפת עם ההורים על העצמה וחיזוק הקשר ההורי.

בשנתו הראשונה כמדריך הכיר יונתן את שירה ובמארס 2020, בעיצומו של סגר הקורונה הראשון, הם התחתנו בחתונה מצומצמת. גם כזוג נשוי הם נשארו להתגורר בפנימייה. לפני כחודשיים ילדה שירה את בנם השני, וכל ילדי השכבה הבוגרת השתתפו בברית.

כולם, אומר יונתן, גם ילדי השכבה הבוגרת וגם ילדי מרכז חכ"ם, נקשרו מאוד לילדיו, מסייעים בטיפול בהם ומשחקים איתם, מתייחסים אליהם כאל אחיהם הקטנים.

"אני חי ועובד פה, יש את הילדים שלי ויש את הילדים של הפנימייה, אבל הכול מתערבב למשהו אחד גדול, מיוחד וחווייתי מאין כמותו", הוא מסכם בגאווה לא מוסתרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר