בא מאהבה: "מבעד למסכות, אדם הוא אדם"

לפני שבוע נחנך ב"מרכז הרפואי לגליל'' (לשעבר בית חולים נהריה), מרכז נשים ויולדות מהמשוכללים בארץ ובו 12 חדרי לידה ממוגנים ואגף אשפוז תת קרקעי.

מכובדים רבים, בניהם שר הבריאות יעקב ליצמן, הגיעו לחגוג את המאורע כשבתוכם התרוצץ בהתלהבות של ילד מנהל בית החולים מסעד ברהום - הערבי היחידי בארץ המכהן בתפקיד זה. פה מבקש ברהום לבדוק כי כל הצוות הרפואי עומד במקום, שם בודק את הציוד שזה עתה יצא מהניילון, ומעל הכל מתנוסס על פניו חיוך גדול של סיפוק. 

לא האמין שיהיה מנהל. ד"ר ברהום והצוות הרפואי // צילום: עופר פריימן

 

הרבה מעבר להיותו רופא ומנהל בית החולים, זו היתה עבור ברהום שעת שיא אישית. פסגה נוספת שלא האמין שיכבוש.

"אני חושב שזה הדבר הטוב ביותר שקרא בחיים שלי", הוא אומר. "כמנהל בית החולים אתה מטפל בכאלף אנשים, אך בעצם אתה מטפל ב-600 אלף נפשות. אתה מאפשר ל-600 אלף איש שגרים כאן באזור לקבל שירות רפואי בזמני שלום ובזמני חירום. זה שיא העשייה שלך בתור רופא". 

אך בכדי להבין את סיפורו של ברהום צריך לחזור שנים אחורה, אל ילדותו בשפרעם. בגיל 12 עברה משפחתו לחיפה, וניתן לומר שמאז הוא גדל והתחנך בסביבה מעורבת. "תמיד היה לי הרצון לעזור לאחרים", הוא משחזר. בכיתה ח', לאחר שגמע בשקיקה את ספרו הראשון באנטומיה ידע כי יהיה רופא. "זה היה משהו מכובד ומשהו שדרכו ידעתי שאוכל לעזור לאחרים. מעולם לא חשבתי שאני אגיע לתפקיד ניהול בכיר ובטח לא למנהל בית חולים, אך ידעתי שרופא אהיה". 

"שיא העשייה שלך בתור רופא". ד"ר ברהום גוזר את הסרט של מרכז היולדות החדש יחד עם שר הבריאות יעקב ליצמן // צילום: עופר פריימן

 

מרכז היולדות החדש. מהמשוכללים בארץ // צילום: עופר פריימן

 

הבייבי שלו

בעומק האדמה ותחת מבנה מבוטן ומוגן ד"ר ברהום לוקח אותנו אל "הבייבי שלו", אחד הפרויקטים שלקח על עצמו באופן אישי – טיפול בפצועים הסורים. 

הפצועים, ששרדו את מלחמת האזרחים בסוריה, מגיעים אל גדר הגבול עם ישראל, נאספים משם על ידי הצבא ומובאים משם לבית החולים זיו בצפת ולמרכז הרפואי בנהריה. 

"מדובר בפציעות מורכבות", הוא מסביר. "לא דברים שרואים בארץ, שם הטיפול במי שנפגע לא עורך זמן רב". 

הטיפול בפצועים נעשה על רקע הומניטארי ובמימון המדינה, ללא כל תמורה. על מנת לשמור על חיי הפצועים גם לאחר שיחזרו לסוריה, פרטיהם נשמרים בסוד ובכניסה למתחם ישנם שומרים אזרחיים של משרד הביטחון אשר דואגים לשמור על הפצועים מניסיונות פגיעה, דוגמת המקרה הטרגי בו בוצע בפצועים סורים חסרי אונים לינץ' בידי דרוזים מרמת הגולן.  

"אני שמח שהמדינה שלי אפשרה לי לעזור ולו במעט לאנשים שהגיעו מסוריה. הצבא מביא אותם והצבא לוקח אותם. זה אנשים שאם לא היינו מטפלים בהם הם פשוט היו מתים. אני גאה בממשלה שלי על ההחלטה הזו". 

"אלו הפנים היפות של מדינת ישראל שלצערי הרב לא מדברים עליהם". אומר פרופסור ארנון אפק, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות. "העובדה היא שמדינת ישראל התגייסה לטפל באנשים שאחרת היו מתים. אנשים שסובלים מפציעות שאנו לא רואים אותם במדינה יותר כי אצלנו אם מישהו נפגע הוא מיד מגיע לבית החולים ומטופל ואני חושב שאנו יכולים להיות גאים בעשיה של ד"ר ברהום ובתי חולים נוספים בצפון". 

ברהום עובר בין הצוות הרפואי, מדבר בערבית קולחת עם הפצועים ודואג כי כל צרכיהם מולאו. כמו שאר עבודתו, היא מלאת יחס אישי וחם וניכר כי הוא רואה בה שליחות. 

"מחנכים אותם שאנו השטן הגדול. פתאום הם מגיעים לכאן ומטפלים בהם כפי שלא טיפלו בהם מעולם, חינם ומנהל בית החולים הוא בכלל ערבי שמדבר איתם בשפתם. הם חוזרים עם תובנות אחרות לגבי על ישראל". 

מאז שהחלה מלחמת האזרחים, טפלו במרכז הרפואי בנהריה 850 פצועים סורים. המתחם הרפואי התת קרקעי מסוגל לאחסן בתוכו עד 700 פצועים, והחלק המוגן גם מלוחמה ביולוגית וכימית עד 300 פצועים. 

הפנים היפות של מדינת ישראל, שאותם לא מראים. ד"ר ברהום ופרופסור ארנון אפק // צילום: עופר פריימן

 

"המדינה הכי בטוחה במזרח התיכון"

מעבר להצטיינות מקצועית ויכולת ניהול שכל מנהל בית חולים צריך להוכיח, ד"ר ברהום היה צריך להתעלות מעל מחסומי הלאום והגזענות, המתח הפוליטי והחשדנות. להוכיח שהוא מצטיין, מעל ומעבר. 

"בכל חברה ישנה אפליה לרעה של מיעוטים", הוא מסביר. "זה דבר טבעי. ברור שאם אני רוצה להיות מנהל בית חולים אני צריך להוכיח את עצמי פי אלף. אך גם אם אסע לצרפת, ארצות הברית, פלשתין או כל מדינת ערב אחרת, אחשב כמיעוט ואופלה לרעה. במדינה הזו יש אפליה מתקנת, אם מועמד ערבי ומועמד יהודי מתמודד למשרה ממשלתית ושניהם בעלי נתונים זהים, יקחו את המועמד הערבי. איפה אתה מוצא דבר כזה?".

ד"ר ברהום מדבר בלהט אידיאולוגי, כמי שהנושא בוער בעצמותיו, לא מתבלבל במילים ונראה לרגע, כי מולך עומד ציוני נלהב, נלהב הרבה יותר מיהודים רבים.

"זו המדינה הכי בטוחה במזרח התיכון גם לערבים וגם לכל השאר", הוא פוסק. "כנוצרי אין לי שום בעיה ללכת להתפלל בכנסיה. אני לא מפחד. מוסלמים יכולים ללכת להתפלל במסגד ולא מפחדים שיפוצצו אותו, כפי שקורה במדינות שכנות רבות. זאת למרות שמידי פעם אנו שומעים על אירועי השחתה כאלה ואחרים. המדינה עושה הרבה ויכולה אולי לעשות יותר אך אני חש שאני חיי במדינה הבטוחה ביותר במזרח התיכון. נקודה".

ציוני נלהב הרבה יותר מישראלים רבים. ד"ר ברהום // צילום: עופר פריימן

 

מאיפה באה כל הממלכתיות הזו?מה אומרים על כך בכפר ובמשפחה?

"כולם יודעים מהן דעותיי. רבים מהאנשים שאני מכיר גאים שמישהו מהמגזר מנהל מוסד רפואי. אני מחנך את ילדי לערכים, לא לפוליטיקה. למי אני נותן? 50% מהמאושפזים כאן הם ערבים, ומי אמר שאי אפשר לעזור ליהודים? בסופו של דבר מבעד לכל המסכות, הסיסמאות או צבע העור, אדם הוא אדם". 

ובכל זאת לגבי אפשרות לשירות צבאי, הוא נשמע מסויג יותר. "ישנם סוגיות רבות לא פתורות אשר לא מאפשרות לאזרח הערבי ללכת בקלות לשירות צבאי, למרות שאנו רואים שחלק בהחלט הולך. אבל אנו רואים גם את הבעייתיות שנוצרת בין מי שעושה כך לבית השכן". 

תוכניות לעתיד?

"לסיים את מה שהתחלתי וכנראה שייקח לי עוד הרבה שנים. מה שאתה נותן אתה מקבל, אני מציע שכל אחד ייתן אהבה ויקבל אהבה". 

"מבעד לכל המסכות, הסיסמאות או צבע העור, אדם הוא אדם". ד"ר ברהום // צילום: עופר פריימן

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו