"כולנו תלמידיך": חתן פרס ישראל אהרן ידלין הובא למנוחות

"מורם ומחנכם של דורות, מפעל חיים של ממש": חתן פרס ישראל, אהרן ידלין, הובא היום (ראשון) למנוחות בבית העלמין בקיבוץ חצרים. בהלוויה השתתפו מאות קרובים ובני משפחה. אשתו עדינה הנדלר לינדבורג, בנו ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין ונשיא המדינה יצחק הרצוג ספדו לו. 

"הרי בכל כך הרבה מובנים – כולנו היינו תלמידיך אהרן!", אמר נשיא המדינה הרצוג. "כולנו תלמידיך, כי תמיד אהבת שלום ורדפת שלום, אהבת את הבריות בכל מאודך, וקרבת אותן אותנו לתורה, לחינוך, ללימוד, למורשת. היית איש תנועת העבודה בכל נימי נפשך, היית איש של חזון ומעש, היודע לחלום ולראות למרחוק, ובאותה עת ממש גם לעמול ולהגשים בשתי ידיך.

"אבל יותר מכל דבר אחר, תיזכר אהרן יקירנו בקורותיה של המדינה כמר חינוך. מורם ומחנכם של דורות. מפעל חיים של ממש. כהונתך כשר החינוך בממשלתו הראשונה של יצחק רבין ז"ל הייתה מהפכה של ממש. חיזקת את החינוך הישראלי, הפכת אותו לשוויוני יותר, למגוון יותר, ואם יורשה לי לערכי ומתקדם יותר. דורות שלמים במדינת ישראל היו "מתלמידיו של אהרן", והתעצבו ברוח ההחלטות שקיבלת והובלת במערכת החינוך, החלטות ששיקפו עולם ערכים עמוק, עשיר, יהודי, ציוני, שוויוני, הומני וישראלי.

"שנים רבות זכיתי לפעול איתך וללמוד ממך. ותמיד ראיתי בך מנהיג ציבור האוחז בעקרונות ברזל, דמוקרט אמיתי, שתפיסת עולמו מוצקה ומבוססת. איש של פשרה והידברות, של אהבת האדם, הבנה והקשבה לאחר ולאחרת. תמיד כל כך צנוע ועניו, ללא שמץ של גינוני שררה, הנוסע בכל רחבי הארץ באוטובוס, בסנדלים וכובע טמבל, ומגיע תמיד לכל אתר ואתר בארץ, לפרוש את משנתך ולעשות עוד פעולה למען המטרה הנעלה", הוסיף נשיא המדינה.

"בשם מדינת ישראל, בשם דורות של אזרחיות ואזרחי ישראל, אני מודה לך היום. תודה לך אהרן על תרומתך האדירה למדינה ולחברה: להעצמתה של מערכת החינוך ובניית עתידה, לחיזוקה של ההתיישבות העובדת, ועל היותך מגדלור של אהבת הארץ ואהבת האדם", סיכם הנשיא.

עדינה הנדלר לינדבורג, רעייתו של ידלין, אמרה: "אהרן אישי היקר, קשה להאמין שאדם כל-כך פעלתן שוכב כאן לפינו בארון, אהבת כל-כך להיות בכל מקום מעורב בכל מה שמתרחש. ועכשיו אתה כאן לפינו, הכרתי אותך לפני 23 שנים במקהלת האיחוד, וכך המוזיקה וכל תחומי העניין שלנו חיברנו בינינו, חלקנו את השקפת העולם, את ההומניות שלך, את אהבת האדם ועוד מרכיבים כמו היופי שבציור, הקולנוע, האופרה, הקונצרטים ובמחקרים הרבים שעסקת בהם ותמכת בהם".

"הייתה לי הזכות להכירך וללוות אותך בכל פעילותך", ספדה רעייתו. "הכרתי בזכותך פסיפס מעניין של אנשים מכל שכבות הציבור. אתה התייחסת לכולם באופן שווה. חיפשת תמיד איך אפשר לעזור ולקדם כל אחד. מסטודנט מתקשה ועד משורר, מוזיקאי וכל אדם שהיה צריך את עזרתך".

"אהרן, היית נהדר, סובלני וטוב לב, כל-כך טוב לב, זכיתי לחלוק את כל זה איתך. נוח בשלום על משכבך האדמה שכל-כך אהבת, אדמת חצרים, אדמת הנגב ואדמת המדינה שלנו. אוהבת ומתגעגעת עדינה שלך", סיכמה הנדלר לינדבורג. 

בנו, ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין, אמר: "אבא שלנו, ביום חמישי ביקרתי אותך בפעם האחרונה. שמחת כתמיד לקראתי, החיוך הטוב שלך התפשט על שפתיך וביקשת שהאחוז בידך, 70 שנה ואינני זוכר לו מקרה אחד שהחזקנו ידיים. חיבוקים והחזקת ידיים היו המקצוע של אמא – אנחנו הבנים רק לחצנו ידיים והחלפנו טפיחה על השכם, אבל ביום חמישי האחרון לא נתת לי לעזוב את ידך. שלוש שעות ישבנו יד ביד".

"לפנות הבוקר שלמחרת הלכת לעולמך, אבא שלנו של אחי אמיר, של יורם ושלי, היה שילוב נפלא והרמוני של ניגודים, היה איש של אידיאולוגיה סדורה, ובהירה והפגין גמישות מחשבתית ובחינה מתמדת של תקפות התפיסות עם שינוי הנסיבות", אמר בנו עמוס. 

"אבא היה איש של עקרונות אך בה בעת איש של פשרות, הוא הבין היטב שקיימים מתחים בין ערכים והפתיע את כולנו כל פעם מחדש ביכולת ליישב את הניגודים, לתת פתרון מנוסח היטב ומושכל לכל דילמה קשה", הוא הוסיף.

עמוס ידלין אמר כי "אבא היה איש של שביל הזהב לא איש של קצוות המצפן הערכי שלו לא נא בחדות ימינה או שמאלה, הוא לא בנקודות הקיצון הוא ידע לשבת ציונות וסוציאליזם, יהדות והומניות, שלום וביטחון, שיתוף ושוויון ללא ביטול של מצוינות וחדשנות. והכל לטובת העם היהודי, לטובת מדינת ישראל, לטובת התנועה הציונית, תנועת העבודה וכמובן הקיבוץ, הקיבוץ תמיד".

אבא שלנו היה מחנך ומורה הדרך שלנו, בביתו הצנוע בקיבוץ לא נראו קירות, מהמסד עד הטפחות. מדפים עמוסי ספרים בכל החדרים בכל החדרים, תמיד ידע למצוא כל ספר שביקש, אבא סימן בעיפרון בספרים את הפסקה החשובה ביותר, בפתקים שרק הוא ידע לקורא אותם, הרבה לפני המצאת גוגל הוא ידע למצוא את הרלוונטי בכל בעיה ועניין שעל סדר היום", הוסיף. 

"הוא היה אהוב על כולם, על ראשי המערכת, כמו גם על התלמידים וההורים", אמר ידלין. "האנשים שפוגשים אותי בשנים האחרונות, ארבעה עשורים אחרי שסיים את תפקידו כשר החינוך, משבחים ומהללים את האופן שבו הנהיג את מערכת החינוך".

כמו בכל תפקידיו אבא ידע לכוון את המדיניות מהפסגה מלמעלה, אך גם לרדת לרצפת הייצור -  לחדרי הכיתות וחדרי והמורים. אבא היה גאה בכך שבכל תקופת ההובלה שלו במערכת החינוך לא התרחשה שביתת מורים אחת. אבא נתן לנו להבין עם כל הכבוד לביטחון ישראל ואני מצטט – 'החינוך הוא המשימה החשובה ביותר במדינת ישראל'", סיכם ידלין.

דבק בשוויון, בציונות ובערך האדם

ידלין היה פעיל ציבור, חבר כנסת ושר החינוך בממשלת רבין הראשונה. ידלין היה נשוי לעדה הכהן, שנפטרה בשנת 1998. בהמשך נישא בשנית לעדינה הנדלר לינדבורג. היה אב לשלושה וסב לעשרה נכדים.

ידלין נולד בתל אביב, היה פעיל בתנועת הצופים ושימש כרכז הארצי של התנועה. במלחמת העצמאות, לחם בפלמ"ח. היה שותף לגרעין של קיבוץ בארי ואף השתתף בעלייה של הקיבוץ לנקודת הקבע שלו בנגב ב-1946. בהמשך עבר והתגורר בקיבוץ חצרים שבנגב.

ידלין למד באוניברסיטה העברית היסטוריה כללית, כלכלה וסוציולוגיה והיה ממקימי מכללת בית ברל, שם לימד סוציולוגיה ואף היה המנהל של המכללה. במסגרת פעילותו הפוליטית הוצב במקום ה-48 ברשימת מפא"י לכנסת הרביעית והיה חבר בוועדה החינוך וועדת הכלכלה. לקראת סוף כהונתה של הכנסת החמישית, במאי 1964, התמנה לסגן שר החינוך. ביוני 1972 נבחר פה אחד למזכ"ל מפלגת העבודה וכיהן בתפקיד במשך שנתיים. בממשלת ישראל ה-17, שהרכיב יצחק רבין, התמנה לשר החינוך.

לאחר פרישתו מהכנסת בתחילת 1979 שימש בתפקידים ציבוריים רבים, ובהם יו"ר תנועת העבודה הציונית העולמית, יו"ר מוסד ביאליק, יו"ר הנאמנים של קרן רה"מ לסופרים ויו"ר חבר השופטים של חידון התנ"ך העולמי לנוער יהודי. בשנת 2010 הוחלט להעניק לו את פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.