חמש־עשרה הוא מספר בעל משמעות. בגימטריה זהו אחד משמותיו של אלוהים. בלוח העברי הוא תאריך שחלים בו חגים ומועדים. בשנות חיים של אדם, זהו התפר המרגש בין ילדות לבין בגרות: גיל נמרץ, עם הרבה שובבות וזיק בעיניים.
אולי לכן יום השנה הזה של "ישראל היום" מעורר בי רגשות מעורבים של גאווה והודיה על מה שכבר הושג, ושל התרגשות וציפייה ממה שהעתיד צופן בחובו. עברנו זה מכבר את שנות הביסוס של העיתון כמרחיב דעת ומוביל שינוי - והשאיפה היא להמשיך קדימה עוד ועוד.
כשבעלי האהוב המנוח שלדון ואני יסדנו יחד את העיתון, יישמנו את אותו ההיגיון שליווה אותנו תמיד, הן בעסקים והן בצדקה, והוא: לקרוא תיגר על חשיבה מיושנת ולספק מוצר בעל ערך שטרם היה כדוגמתו.
עד אותו היום, ובמשך עשרות שנים, התקשורת הישראלית היתה מונופול, והיא הכתיבה תוכן וסגנון אחידים. הפוליטיקאים "הנכונים" זכו לעטיפה של צמר גפן, ואילו ידיעות שלא התיישבו עם החשיבה המקובלת זכו להתעלמות, או שנגזר עליהן להיזרק לעמודים האחוריים של העיתון. הכתבות דהרו בכיוון אחד, כמו סוסים רתומים לעגלות מסע: מאולפים, כשעיניהם מכוסות למחצה כדי שלא יסטו מדרכם. מחסור בידע על התפתחויות שעשויות להיות גורליות לאומה - אינו דבר חיובי. וכך גם היעדרן של אמונה וגאווה לאומית.
מתוך דאגה לישראל - לדימויה ולמעמדה הבינלאומי - החלטנו לעשות כל שביכולתנו על מנת לתקן מצב בלתי אפשרי זה. התוצאה היתה "ישראל היום" - והצלחתו המיידית של העיתון היתה להוכחה הנחרצת לנחיצותו.
מדובר בכלי תקשורת המשקף את הלך הרוח הישראלי, האמיתי והרווח: פטריוטי, אופטימי, מחבק ללא התנצלות את הציונות כבעלת עקרונות יהודיים ודמוקרטיים, ודורש שהמנהיגות הנבחרת תהיה נתונה לביקורת הציבור, ובאופן שוויוני, כי רק כך ניתן לגבש דעה חופשית ולבחור את הדרך הטובה ביותר עבור המדינה.
לא בכדי מתנוסס מגן דוד בגאון ובאופן קבוע על עמוד השער שלנו! יפה תיאר זאת אחד המנויים שסיפר לי: "לקרוא 'ישראל היום' זה להרגיש שכיף להיות ישראלי".
כמו רשם תולדות המדינה, עיתון "ישראל היום" סיקר את האירועים הגדולים בחיי האומה באופן מעמיק ונאמן למקור. ביניהם ניתן למנות את פתיחת שגרירות ארה"ב בירושלים, ואת ההכרה האמריקנית בריבונות ישראל בגולן. לא בכדי הנשיא טראמפ סיפק ל"ישראל היום" מספר שיא של ראיונות. אך לא רק מתוך גאווה כתבנו. לא בחלנו בביקורת ובמאבקים קשים עבור משילות בנגב או בהר הבית, שהרי עצם המחלוקת היא חדשות לא פחות מהאופן שבו מוצאת היא פתרון.
וכמה צמחנו! קבוצת "ישראל היום" כוללת כעת את "מקור ראשון" ואת בית הדפוס בבת ים; ובגרסה הדיגיטלית שלנו ידיעות מתורגמות לאנגלית באופן שמרחיב את השפעת העיתון במישור הבינלאומי.
תחושת ההחמצה היחידה שנותרה בליבי היא על כך ששלדון לא זכה לראות את חזונו נושא פרי היום. ועם זאת, הנחמה היא בכך שמהפצת העיתון עם שחר ועד סגירת השער הבא בסופו של אותו היום, מורשתו חיה וקיימת בכל עמוד ועמוד של העיתון שכה אהב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו