משפחות מול המחלה: בתוך שבועות - אם ובנה אובחנו כחולי סרטן

בכפר נופש בגבעת אולגה הסתיים בשבוע שעבר מחנה הנופש השנתי של עמותת "עזר מציון", המסייעת לחולי סרטן ולבני משפחותיהם. כ-140 משפחות נכנסו בשערי הכפר והשתדלו להשאיר בחוץ את הדאגות, החששות והפחדים.

הנוף המרגיע של הים נשקף מכל פינה בכפר. בתוכנית: אטרקציות והופעות של עדן חסון, קווין רובין ובניה ברבי. "השבוע הזה הוא עבורנו כמו אוויר לנשימה", אמרו לנו רבים מהם.

ד"ר ברכה זיסר, מנהלת בית אורנית – מרכז הסיוע והתמיכה של עזר מציון בחולי סרטן, אומרת כי "המחנה הוא גולת הכותרת של העשייה המקצועית וההתנדבותית שלנו. הוא מאפשר למשפחות להתנתק מהמציאות היומיומית בבית החולים ובטיפולים, וליהנות נטו". ישבנו עם שתיים מהמשפחות המשתתפות במחנה, והן הסכימו לחשוף בגילוי לב את הקשיים במאבק, אך גם את התקווה והאמונה בניצחון.

"הלב שלי נפל, התפרקתי"

שרון ונועה רבינוביץ, הורים לגלי (15 וחצי) ולאלון (10 וחצי), נאבקים פעמיים: גם במחלת הסרטן של נועה וגם במחלת הסרטן של אלון. שניהם אובחנו כחולים באותו חודש. עבור נועה בת ה־49 זו כבר הפעם השלישית.

"בכל עשור מתפרץ אצלי סרטן. אני תוהה מה מצפה לי בגיל 59", היא אומרת. בגיל 29 נועה אובחנה כחולה בסרטן בבלוטת התריס. "אם חייבים לחלות בסרטן, זה הסרטן שכדאי", היא אומרת בחיוך שכמעט לא יורד ממנה.

בגיל 39 אובחן אצלה סרטן בצוואר הרחם, וכיום היא מתמודדת עם גרורה שהתגלתה באגן. במשך יותר מ־20 שנה התגוררה המשפחה ביישוב קציר שבוואדי ערה, ולפני כמה חודשים החליטו ההורים לעבור ליישוב חריש הסמוך.

בעיצומו של תהליך מעבר הדירה באפריל, התגלה הסרטן אצל אלון. גידול סרטני אלים במוח, ששלח גרורות לעמוד השדרה.

"הלכתי עם אלון לרופאה לאחר שהוא הקיא במשך שבוע. היא שלחה אותנו לעשות בדיקות דם וליתר ביטחון גם בדיקת עיניים. זה היה ביום האחרון של חופשת הפסח. תכננו לעשות יום כיף. קודם את בדיקת העיניים ואז ללכת לסרט ולמסעדה. עשינו את הבדיקה, והרופא מייד שלח אותנו לשניידר.

"הגענו לשם בצהריים. אלון נכנס לבדיקות, ובחצות נפגשנו עם הרופאה. היא סגרה את דלת החדר והלב שלי נפל", מספרת נועה ומוסיפה: "כשסיפרו לנו, התפרקתי". אלון נותח כבר למחרת והרופאים הוציאו את הגידול במוח, אך את הגרורות שהתיישבו לאורך כל עמוד השדרה שלו אי אפשר היה להוציא. פרוטוקול הטיפול שלו כלל הקרנות וכימותרפיה כמעט בכל יום, במשך שישה שבועות. כעת הוא בהפוגה, ובאמצע החודש יחל בסבב נוסף של כימותרפיה.

המלחמה שלא נגמרת

במהלך ששת השבועות, והיות שכל הבית שלהם היה על ארגזים, התגוררו ההורים ואלון בבית אורנית שנמצא במרחק עשר דקות הליכה מבית החולים שניידר. לפתע קיבלה נועה טלפון מהרופאה שלה.

"היא אמרה לי שהגיעו תשובות של הבדיקה שלי", מספרת נועה. "הייתי עם אלון בבית החולים, לא זכרתי בכלל שעשיתי בדיקות. חציתי את הכביש, לבילינסון, נכנסתי לרופאה, והיא בישרה לי שהסרטן שלי חזר. לא האמנתי. לא יכולתי להקשיב לה בכלל. אמרתי, לא יכול להיות שזה קורה. אני עם אלון, אני רוצה לטפל בו, להיות איתו. מה קשור עכשיו סרטן".

היא החלה בטיפולי כימותרפיה ועברה כבר שני טיפולים. את השלישי תחל השבוע. היא סובלת מאוד. תופעות הלוואי קשות ומשביתות אותה במשך ימים. מי שמטפלת ועוזרת היא גלי בתה. "אף ילדה בגיל הזה לא צריכה לעבור דבר כזה", אומרים שרון ונועה.

כמי שחוותה כבר טיפולים, נועה יודעת מה מחכה לה בהמשך, וגם זה קושי שצריך להתמודד איתו, אך הקושי העיקרי, היא אומרת, הוא הידיעה שאינה יכולה לשהות עם בנה כשהוא עובר טיפולים ונלחם בסרטן.

שרון, שהתפטר מעבודתו כדי לטפל במשפחתו, מצא עצמו נקרע בין בנו לאשתו החולים, ובתו הגדולה שנושאת בנטל. כשאני שואלת אותו איך מתמודדים עם דבר כזה, הוא אומר: "זה קשה. אין ברירה, חוץ מלהתגלגל ולשרוד". משקפי השמש שנשארים כל הזמן על עיניו מסתירים את העצב שנמצא שם כל הזמן, והוא אומר לי, "את חושבת שאין רגעי שבירה? אני בעיקר מתמקד בלהיות משימתי ולעשות מה שאני יכול".

האב חולה בפעם השלישית

חנה ויניב כהן, הורים לאדם בן 8 ולתאומים בניה ויאיר, בני 4, מספרים כמה השבוע הזה חשוב למצב הנפשי שלהם. "יניב שכב במיטה בימים שלפני. זה רומם אותו. אני מרגישה סוף־סוף שאני חיה. כשאתה בבית, אתה בתוך זה 24/7, ופתאום יש לי הפוגה מכל הדבר הזה", אומרת חנה.

הם גרים במושב אחיסמך. חנה היא קוסמטיקאית, אבל מוכרת לילדים רבים כ"חנה בננה", ליצנית ומפעילת ימי הולדת בעברה. במשך שנים התנדבה בעמותת עזר מציון ושימחה מאות ילדים.

יומי דז'ילובסקי, מנהל המחלקה לתמיכה בילדים חולי סרטן בעזר מציון ומי שמנהל ביד רמה את מחנה הנופש, מספר: "אני מכיר את חנה הרבה שנים. בכל פעם שביקשתי שתבוא לשמח ילדים היא הפכה עולמות והגיעה עם חיוך".

בחודש מארס התגלה כי יניב חולה במלנומה. זו כבר הפעם השלישית שהוא חולה בסרטן. בגיל 7 חלה בסרטן לימפומה ובגיל 27 חלה במלנומה. 15 שנה אחרי, הסרטן שלו שוב חזר. "זה היה שוק רציני", אומרת חנה, שהכירה את יניב זמן קצר לאחר שחלה בפעם השנייה.

"היה לו כאב מקומי, והרופאים חשבו שזה בקע. הלכנו לשמוע חוות דעת נוספת, והרופאה התקשרה אלי ואמרה לי 'חנה, את לבד?'. ישר הבנתי לאן השיחה הולכת. שמתי על רמקול ושנינו הקשבנו לה. כשהיא סיימה אמרתי לו, 'בוא'נה, יש לך סרטן פעם שלישית'. זו היתה מכה, אבל החלטנו לצחוק מזה. רק אחרי כמה ימים את מעכלת שהחיים שלך משתנים".

כשעזר מציון פנו אליהם והציעו תמיכה, היא היתה צריכה להשלים עם המעבר הזה, מאחת שנותנת מעצמה לזו שמקבלת. "זה היה שוק בפני עצמו. בהתחלה היה לנו ממש קשה לקבל עזרה, אבל למדתי שצריך לדעת גם לקבל ולהכיל. זה מרומם את הנפש".

יניב עבר בחודש מאי ניתוח מורכב שארך שבע שעות. כעת הוא בתקופת החלמה. אך בניגוד לפעם הקודמת, אז עבר לבד לגמרי את הניתוח, בלוס אנג'לס, הפעם אשתו היתה לצידו. והיא לא עושה לו הנחות.

"הוא גיבור. אני מעריצה אותו ובעזרת השם הוא יחלים", היא אומרת ומוסיפה: "יש שתי אפשרויות - אפשר להתמרמר על זה, לבכות, להישאר בבית, או שאפשר לשמוח ולהגיד: מפה אני רק אצמח, אקבל משהו יותר טוב".